האקדמיה ללשון העברית נרתמה לתוכנית החלוץ ליצירת מאגר טקסטים (קורפוס) מתויג של העברית בת זמננו שיזמה רשות התקשוב הממשלתי

איך העוזרת הקולית שלי מבינה אותי? למה אנחנו מתכוונים במשפט 'הדלק את האורות בכל הבית', 'שלחי הודעה לפלוני', 'אני מגיע לחלץ בעוד 5 דקות', או 'תנקה לי רק את המטבח'. כדי שהמכונה תוכל לעשות זאת, יש ללמד אותה להבין את השפה האנושית…

רשות התקשוב הממשלתי מפרסמת בימים אלו לראשונה מאגר טקסטים מתויג בתיוג ידני (תיוג "זהב") של עברית בת זמננו. לכל מילה במאגר נתנו מומחי האקדמיה ללשון העברית ניתוח דקדוקי, והוא בנוי לשמש ללמידת מכונה.

זו סנונית ראשונה במיזם הדיגיטציה של השפה העברית. מטרתו לייצר מסד נתונים איכותי שיאפשר למכונות מחשוב "להבין" שפה אנושית בשיחה כתובה ומדוברת.

מיזם הדיגיטציה יוביל למהפכה ביכולת של מכונות "להבין" את השפה העברית ויפתח שער לשירות בעברית ביישומים ובכלים רבים. כיום יש פער ניכר ביכולות הכלים המבוססים על עיבוד שפה טבעית בין העברית לאנגלית, שמטבע הדברים נמצאת במוקד המחקר. למשל אם תנסו להשתמש בעברית ב־Echo של אמזון,Google Home  של גוגל או HomePod של אפל, לא תקבלו מענה ברמה שהורגלתם אליה בשימוש באנגלית. מכשירים המבינים דיבור חופשי נמכרים בעולם במאות מיליונים, והשימושים בהם הולכים וגוברים בין השאר לביצוע פעולות תוך כדי נהיגה או בזמן שהידיים או העיניים עסוקות בדבר אחר. במיוחד הם יוכלו לתרום לשיפור ניכר באיכות החיים לאנשים עם מוגבלויות. נוסף על "שיחות" עם מכשירים לעיבוד שפה טבעית יישומים מרחיקי לכת כגון תרגום מכונה, כריית מידע נחוץ מתוך טקסט, ניתוח כוונות ורגשות בטקסט, סיווג טקסטים וחיבור אוטומטי של תקצירים.

משמעות המיזם עבור דוברי העברית עצומה: המיזם פותח פתח לאפשרויות רבות שזמינות כיום רק בשפות זרות, וכלים שיפותחו בעתיד יוכלו להתבסס על העברית המדוברת בת זמננו.

במיזם החלוץ שהוגדר ברשות התקשוב הממשלתי ונעשה באקדמיה ללשון העברית, נבחן התקן למבנה התיוג, ולאחר מכן תויגו מאות משפטים, הן בשיח מובנה הן בשפה חופשית, שנלקחו מעולם השירות הממשלתי לציבור.

מומחי האקדמיה ללשון העברית תייגו את המשפטים תיוג דקדוקי ידני בתקן  UD(תקן בין־לאומי המאפשר שימוש באלגוריתמים לעיבוד שפה טבעית).

כדי להבטיח התאמה בין עולם התיוג הדקדוקי־מורפולוגי לעולם הניתוח התחבירי הממוחשב, שולבה בפרויקט מעבדת ה־NLP של פרופ' רעות צרפתי באוניברסיטת בר־אילן: על בסיס התיוג המורפולוגי הידני נעשה שם תיוג תחבירי אוטומטי.

התוצר פורסם ברישיון קוד פתוח באתר Data.gov.il וזו הפעם הראשונה שתוצר התיוג בעברית בת זמננו וביוזמה ממשלתית מפורסם לשימוש חופשי לציבור, למחקר אקדמי ולחברות מסחריות. תוצר החלוץ ייבדק כעת על ידי הכנסתו ללמידה במכונות של עיבוד שפה טבעית ובינה מלאכותית (AI/NLP). התקן יטויב בהתאם למשוב שיתקבל. אפשר לשלוח הערות והארות לכתובת corpus@cio.gov.il.

רקע

כדי שמחשב, מכשיר סלולרי, שואב אבק דיגיטלי או כל כלי חכם אחר יבינו אותנו, יש ללמד אותם להבין את השפה האנושית. לשם כך קיימים שני פתרונות עקרוניים:

1. יצירת עץ החלטות. המחשב לומד שלמשפט מסוים יש כוונה ומשמעות ייחודיות בכפוף למילים מסוימות המופיעות בו. איך עושים זאת? בונים טבלה שבה בטור אחד מופיעים המשפטים ובטור השני הכוונה והמשמעות של כל אחד מהם. הבעיה בשיטה זו היא שמספר המשפטים האפשריים הוא בלתי מוגבל, והטבלה בהכרח מצומצמת.
כיום משתמשים בשיטה זו כאשר תחום השפה הוא צר ומוגדר היטב כדוגמת Bot שיחה לפתיחת חשבון או לקבלת שירות מסוים.

2. יצירת מאגר טקסטים מתויגים. המחשב מוזן באוסף דוגמאות של משפטים שנותחו בידי אדם. המשפטים מפורקים למרכיביהם ומתויגים בידי בלשנים וכך מוגדרות ישויות במשפט. לדוגמה: במשפט "אני מגיע לחלץ בעוד 5 דקות" – אפשר לקרוא את המילה 'לחלץ' ל + חֶלֶץ שם של יישוב בחבל לכיש ובהקשר אחר כפועל – לְחַלֵּץ מישהו שנתקע עם רכבו. בעבודה זו מוגדרים הערך המילוני, חלק הדיבר (פועל, שם וכו') והישות התחבירית (נושא המשפט וכדומה). לאחר שהוזנו משפטים רבים, התוכנה המתאימה תוכל ללמוד לתת מענה גם למשפטים שלא הוזנו אליה קודם לכן.

מיזמים של מאגרי טקסטים מתויגים כגון זה כבר בוצעו בעבר בשפות שאוכלוסיית דובריהן גדולה, אך בעברית נעשתה עבודה מעטה וטרם פורסמו תשתיות נרחבות בעברית בת זמננו לשימוש חופשי.

מבנה העברית והכתיב שלה שונים מאוד משפות שבהן יש כיום מודלים מפותחים לעיבוד שפה טבעית, ולכן אי אפשר להשתמש במודלים הקיימים כמות שהם לקבלת תוצאות טובות.

מיזם החלוץ שהסתיים כעת הוא התחלה של מיזם הדיגיטציה של השפה העברית שמטרתו לייצר מאגר טקסטים מתויגים ללמידת מכונה כדי להגיע ל"הבנת" העברית על ידי מכונות ומחשבים.

The post מיזם לאומי לשיפור הממשק אדם–מכונה appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

מעתה יכולים הגולשים באתר מונחי האקדמיה לצפות בסריקות של המילונים המקוריים שיצאו לאור בדפוס.

האקדמיה ללשון העברית שמחה להנגיש לציבור באתר מונחי האקדמיה סריקות של מאות מילונים ורשימות מונחים שיצאו לאור בדפוס.

היכן אפשר למצוא את הסריקות?

בלשונית "עיון במילונים" מוצגים כל המילונים ורשימות המונחים של ועד הלשון ושל האקדמיה ללשון העברית. בראש כל מילון יש קישור ל"פרטי המילון" – ושם נמצא קישור לסריקת המילון המודפס (אם יש כזה). (ראו דוגמאות בתמונות המצורפות.)

נוסף על המידע שכבר פורסם באתר המונחים אפשר למצוא במילונים המודפסים מידע נוסף:
א. לעיתים מלווים את המונחים איורים מבארים, ועתה יוכלו הגולשים להיעזר בהם.
ב. במילונים רבים שיצאו לאור בימי ועד הלשון באים כנגד המונחים העבריים מונחים בלשונות שלא נקלטו באתר המונחים – רוסית, גרמנית, צרפתית. מעתה יוכלו הגולשים לראותם בעיון בסריקות.

דוגמאות:

The post חדש באתר מונחי האקדמיה: סריקות המילונים המודפסים appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

גם השנה – ארגונים ומוסדות, בני נוער, מורים ותלמידים ציינו את יום העברית בשפע של פעילויות מרגשות ומגוונות בבתי ספר, בהרצאות וביוזמות מרגשות.

מדגם מייצג לפעילויות ברחבי הארץ ובבתי הספר:

המיזם העיצובי של סטודנטיות שנה ג' מהמחלקה לתקשורת חזותית במכללת אמונה

ריכוז אירועים והרצאות באתר קולולושה

חגיגת עברית שאורגנה על ידי סטודנטיות של מכללת אוהלו בקצרין

מחלקת נוער במועצה האזורית עמק יזרעאל בתחרות מקורית

פעילות בכיתה ד' בבית הספר מעלות משולם

פעילות בחטיבה הצעירה של בית ספר רמון, מצפה רמון

פעילות בבית החינוך אורט ע"ש נתן אלתרמן בנתניה

חגיגה עברית בבית הספר הריאלי – תיכון אחוזה

פעילות בבית הלומד בן־גוריון בחולון

יחידת הנוער העירונית נשר חוגגת את יום העברית

The post הציבור חוגג את יום העברית תש"ף appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

ביום העברית תש"ף שודרו בכאן – רשת ב' פינות לשון שכתבו יועצות הלשון מטעם האקדמיה בתאגיד. הפינות הציגו מטבעות לשון עבריים שונים בלוויית הסבר על משמעם ועל מקורם.

גם בגלי צה"ל שודרו פינות לשון שהכינה  המזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העברית, ובהן הוצגו מילים שחידשה האקדמיה בעשור האחרון. 

הפינות ששודרו בגלי צה"ל

דְּשֹׁנֶת (דשונת) – קומפוסט

דשונת היא דשן אורגני שנוצר בעיקר מחומר צמחי שהתפרק על ידי חרקים וחיידקים בנוכחות אוויר (פירוק אירובי). הדשונת מוחזרת לקרקע כדי לטייב אותה.

לפני עשור החליטה האקדמיה לפנות לציבור ולבקש את עזרתו במציאת חלופה עברית למילה קומפוסט. מילה זו מקורה במילה הלטינית compositum, שמשמעה העיקרי הוא הרכבה, חיבור וערבוב.

אשר לחלופה העברית ההתלבטות העיקרית הייתה בין מילה מן השורש רק"ב ובין מילה מן השורש דש"ן.

בדיונים – בשיתוף הציבור – עלו כמה וכמה הצעות, ובהן רְקֹבֶת ורַקְבּוּבִית, המילה המקראית דֹּמֶן, מילים הקשורות לזֶבֶל, כמו זבליל וזבלולת, או מילים המזכירות מִחזור כמו 'תחזיר' ו'מֶחזָר'.

לבסוף נבחר השורש דש"ן בשל משמעותו החיובית.

המילה דשונת נקבעה במשקלן של מילים כמו פסולת, נסורת ונשורת – המציינות שיירים.

לצד דשונת נקבע המונח מַדְשֵׁן לקומפוסטר והמונח הַדְשָׁנָה ל־composting.

גַּלְגִּנּוֹעַ (גלגינוע) – קורקינט חשמלי

כבר בשנות השלושים של המאה העשרים נקבעה במילון למונחי התעמלות החלופה העברית גַּלְגִּילַּיִם לקורקינט. עם פרוץ הקורקינט החשמלי במאה העשרים ואחת – נוצרה הזדמנות להזכיר את המילה גלגיליים באמצעות ההלחם גלגינוע – גלגיליים הנעים באמצעות מנוע חשמלי. את החלופה הציע לאקדמיה ד"ר אלישע פרוינד.

המילה גלגינוע מצטרפת לכלי רכב דו־גלגליים אחרים שיש בהם הרכיב נוֹעַ: אופַנוע, קטנוע (וספה), רכינוע (סגוויי), קלנוע (טוסטוס), קלנועית (רכב בעל שלושה גלגלים המשמש לאנשים המוגבלים בהליכה), מעונוע (קרון מגורים נייד, קרוון) וקרונוע (קְרון רכבת הנע בעזרת מנוע ולא על ידי קטר). ויש גם דְּרַגְנוֹעַ – מדרגות נעות.

לסיום נזכיר שהמילה קורקינט היא שיבוש של המילה הצרפתית trottinette (טְרוֹטִינֵט).

יִשּׂוּמוֹן (יישומון) – אפליקציה

יישומון הוא יישום המציג תכנים או שירותים של חברה מסוימת בדפדפן או במכשיר קצה, כמו טלפון חכם. לרוב מדובר ביישומים ייעודיים למטרות מוגדרות.

המילה יישומון היא צורת הקטנה של המילה יישום. המילה יישום עצמה גם היא חידוש – משנות השישים של המאה העשרים. בתחילה התנגדו אנשי הלשון למילה יישום. וזאת למה? השורש שממנו גזורה המילה 'יישום' הוא שׂי"ם, המוכר מן הפועל לָשִׂים ומן המילה מְשִׂימָה. ואילו במילה יישום היו"ד מופיעה בראש, וכך נוצר שורש חדש ישׂ"ם. ממנו גם הפועל ליישם. ואולם תופעה זו שבה אות השורש יו"ד או וי"ו נודדת אינה חד־פַּעמית. היא קרתה כבר בעברית הקדומה. דוגמאות לכך הן צמד המילים עָיֵף ויָעֵף, וכן צמד הפעלים יָעַץ (בעבר) ועוּץ (בציווי). דוגמה מודרנית יותר היא המילה יְבוּא והפועל ליַבֵּא – מן השורש המקורי בו"א.

קַלְקְלָן – ספוילר

כולנו מכירים את אלו שמספרים לנו על סרט מצוין שראו ולא מצליחים להתאפק ומגלים לנו את ההפתעה המביאה לתפנית בעלילה, ובכך מבטיחים שלא נוכל ליהנות מן הסרט. יש אנשים כאלה ויש גם טקסטים כאלה.

האקדמיה התלבטה בשאלה איזה שם עברי לתת לתופעה, ועלו כמה וכמה הצעות חביבות: הורסן, דלפון (מלשון הדלפה), מחמץ (גורם להחמצה), פוגמן, שַׁבָּשׁ, ומן הפועל לקלקל – קַלְקַל, וגם קלקלן – ההצעה שהתקבלה לבסוף.

טוב לדעת שהמילה ספוילר נשאלה לתחום התקשורת מתחום התחבורה. במטוסים ספוילרים הם הֶתקנים על כְּנף המטוס המתרוממים לפי הצורך וגורמים להאטת המטוס על ידי הקטנת כוח העילוי של הכנף. שמם העברי הוא משבשי זרימה.

בִּיּוּשׁ – שיימינג

הרשתות החברתיות במרשתת הביאו עימן את הביוש: גרימת בושה לאדם וביזויו באמצעות פרסום ברשתות החברתיות.

המילה ביוש היא שם פעולה מתבקש מן הפועל לבייש. לכן במילה "ביוש" תמורת שיימינג אין חידוש של ממש.

לעברית יש כמה ביטויים ומילים לתופעה הזאת, והבולט שבהם הוא 'הלבנת פנים ברבים' כמאמר חכמים: "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים". ואולם באקדמיה סברו שהביטוי הזה מסורבל לשימוש יום־יומי.

היו שסברו שהמילה 'ביוש' כללית מדי והציע 'ביוש רשת' או 'ביוש ברשת'. בסופו של דבר הכריעה המציאות הלשונית: הציבור החל להשתמש במילה 'ביוש'.

אכן לא תמיד צריך לחדש מילים כדי להמיר מילים לועזיות במילים עבריות. לעיתים החלופות העבריות מוכנות ומזומנות לשימושנו מן העברית העתיקה. כך קבעה האקדמיה את המילה המקראית חֵמֶת תמורת שלוקר, ואת המילה המקראית שומֵרה תמורת בודקֶה.

טִיסַת חֶסֶךְ – טיסת לואו קוסט

טיסת חסך היא טיסה זולה שמחירה הנמוך מתאפשר בגלל ויתור על הטבות ונוחויות שונות. הצירוף נוצר בהשראת הצירוף 'טיסת שֶׂכֶר'.

טִיסַת חֶסֶךְ היא החלופה העברית ל"טיסת low-cost". הצירוף טיסת חֶסֶךְ גבר על חלופות כגון זִיל זוֹל או טיסת צֶנַע – משום שמחיר הטיסה המוזל מתאפשר הודות לוויתור על הטבות ונוחויות שונות שמוצעות בטיסות רגילות.

בימינו השורש חס"ך משמש בעיקר במשמעות לקמץ, להימנע מבזבוז, אולם בתנ"ך – בצורה חשֹ"ך בשי"ן שמאלית – הוא בא גם במשמעויות קרובות אחרות, כגון 'מנע' (למשל בסיפור עקידת יצחק: "וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי") או 'הציל מ־' (בתהלים יט, ד: "גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ"). כדרכן של כמה מילים מקראיות באות שׂי"ן, אף מילה זו שבה והופיעה בספרות חז"ל באות סמ"ך, וכך עד ימינו.

המונח טִיסַת חֶסֶךְ הוצע על משקל מונח ותיק ממנו – טִיסַת שֶׂכֶר ("טיסת charter"), ואולם בדיוני הוועדה הועלתה ההשערה שרבים עשויים להשתבש ולנקוט "חָסָךְ", במובן 'חוסר, גירעון'. עם זאת הוטעם כי אף הוא עשוי לקלוע למטרה, שכן לרוב חשים הנוסעים בטיסות הללו במחסור השירותים שוויתרו עליהם.

חַדְשׁוֹת כָּזָב – פייק ניוז

אחת התופעות שהציפו את עולם התקשורת בעשור האחרון היא תופעת ה"פייק ניוז". בדיון על שם עברי לתופעה זו באקדמיה ללשון העברית עלו כמה הצעות: חדשות להד"ם (לא היו דברים מעולם), חדשות סרק, חדשות שווא. לבסוף נבחר הצירוף 'חדְשות כזב' וביחיד גם 'ידיעת כזב'. המילה כָּזָב נבחרה משום שחוץ מ'שקר', היא מורה גם 'הטעיה וסילוף'.

בתנ"ך המילה מוכרת גם בהקשרים שאינם 'לא אמת', 'שקר'. כך למשל בצירוף "לֶחֶם כְּזָבִים" הכוונה לדבר שניתן בצביעות, לא בלב שלם. הפועל כָּזַב מציין גם 'להבטיח ולא לקיים'. בספר מלכים למשל האישה השונמית מפצירה בנביא אלישע שמבטיח לה בן "אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ". בימינו משמש במשמעות זו הפועל הִכְזִיב.

גם הצירוף "נחל אכזב" – נחל שמימיו פוסקים בימות הקיץ – קשור למשמעות זו: נחל הוא הבטחה למים, נחל אכזב – מבטיח ולא מקיים. מכאן נגזרה בעברית החדשה המילה אַכְזָבָה – רגש חמצמץ שעולה במי שתקוותיו נתבדו.

המילה הארמית המקבילה למילה כָּזָב – כְּדִיב – התגלגלה לעברית במטבע הלשון "לֹא בִּכְדִי" (בנשילת הבי"ת הסופית) שפירושו 'לא לשווא'.

קוֹדָר – QR

קודר (באנגלית quick response code) הוא קוד תגובה מהירה – שיטה לזיהוי אופטי של קוד גרפי, שבה בתוך מסגרת ריבועית מסודרים רכיבים שחורים על רקע לבן המאפשרים לבטא מספר רב של תווים מסוגים שונים.

במילה קודר אפשר לראות ראשי תיבות של "קוד ריבועי".

המילה קודר מהדהדת את ראשי התיבות הלועזיים QR, והיא עצמה בנויה משני רכיבים שמקורם לועזי: הרכיב הראשון הוא המילה 'קוד' – מילה שמקורה בלטינית (וממנה גם המילה codex – ספר חוקים וכדומה). המילה קוד נקלטה היטב בעברית, ואפילו נגזר ממנה פועל עברי: לְקוֹדֵד.

הרכיב השני הוא הסיומת ־ָר, המוכרת לנו ממילים זרות שנקלטו בעברית העתיקה: כך הן המילים סנדלר, לבלר, בלדר (ובימינו בהשפעת האנגלית גם שריונר, פונקציונר). הסיומת הזאת מציינת לרוב את עושה הפעולה, ובמקרה שלנו עושה הפעולה הוא הקוד.

לצד הקוד והקודר יש לנו גם קוד קווים – הקרוי בלעז "ברקוד".

עִתּוּק (relocation)

עיתוק היא החלופה העברית שנקבעה תמורת 'רילוקיישן', העברת עובדים ממקום למקום, ובדרך כלל מארץ לארץ, לתקופה מוגדרת.

ביסודו משמש השורש עת"ק בתנ"ך במשמעות 'זז, העביר': "וְצוּר יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ" (איוב יד, יח), "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל" (בראשית יב, ח), וגם בימינו נוכל לשמוע משפטים כגון "העתקתי את מקום מגוריי מהעיר למושב".

ומה הקשר בין העתיק את מקום מגוריו ובין העתיק במבחן? כבר בתנ"ך נזכר הפועל 'העתיק' במשמעות מושאלת: 'העביר את הכתוב מקובץ אחד לקובץ אחר': "גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה" (משלי כה, א), ובימינו הפכה משמעות זו למשמעות הרגילה של הפועל 'העתיק'. על בסיס זה בחרו המתרגמים היהודיים בימי הביניים לכנות עצמם "מעתיקים", משום שהם 'מעבירים מלשון אחת ללשון אחרת'.

את הוראתו היסודית של השורש עת"ק ניצלה מתרגמת סדרת ספרי 'הארי פוטר', גילי בר־הילל, במילה "התעתקות" (apparition) כדי לתאר תהליך שבו קוסם מעביר עצמו ממקום למקום בדילוג על המרחב הפיזי.

The post פינות לשון ברדיו – יום העברית תש"ף appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

האקדמיה ללשון העברית
מחפשת
סטודנט או סטודנטית לעיצוב גרפי

תיאור התפקיד

איור דף הפייסבוק של האקדמיה

איורים לפי הצורך לאתר האקדמיה ולפרסומים אחרים

עבודה מהבית, כ־10 שעות בשבוע.

דרישות התפקיד

לימודי עיצוב גרפי – שנה שנייה לפחות

עבודה בתוכנת עיצוב מקצועית

יצירתיות

זיקה ללשון העברית

קורות חיים יש לשלוח אל האקדמיה בכתובת: darush@hebrew-academy.org.il.

יש לצרף עבודות לדוגמה.

>>> רק פניות מתאימות ייענו.

The post סטודנט או סטודנטית לעיצוב גרפי appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

המילה הֶחָלָה גזורה מן השורש חו"ל ושקולה במשקל הַפְעָלָה – המשקל הראשי של שמות הפעולה של בניין הפעיל. כרגיל מנוקדת הה"א בשמות הפעולה ממשקל זה בגזרת ע"ו/ע"י ובגזרת הכפולים (ע"ע) בחטף פתח: הֲקָמָה, הֲשָׁבָה, הֲגָנָה ועוד. ואולם כאשר אות השורש הראשונה היא אהח"ע, מנוקדת הה"א (ומבוטאת) בסגול. כלל זה נקבע באקדמיה בשנת תשס"ה (2005) בישיבת המליאה רפג (283).

מה הסיבה להחלטה הזאת?

ידוע כי לפי מסורת טבריה התארכה פעמים רבות תנועה חטופה בבואהּ בין שניים מן העיצורים אהח"ע. מסיבה זו מנוקדת בפתח (במקום בחטף פתח) ה' השאלה במקרים כגון הַאִם, הַאֵלֵךְ (לעומת הֲשֹׁמֵר או הֲרָצַחְתָּ)  וכן הה"א של בניין הפעיל בפעלים דוגמת הַעִידֹתִי (לעומת הֲקִימֹתִי). אפשר שזאת גם הסיבה לחולם (במקום חטף קמץ) במילה אֹהָלִים ובחלק מנטייתה במקרא.

מתיאור זה עולה שבמקום הצורה הצפויה הֲחָלָה היינו אמורים לקבל הַחָלָה. על שום מה אפוא מנוקדת הה"א בסגול?

תופעה ידועה אחרת היא שפתח מתגוון לסגול לפני עיצור גרוני בקמץ. בדרך כלל מדובר בעיצור גרוני שהיה אמור להיכּפל (כלומר לקבל דגש חזק), כמו במקרה של ה' הידיעה (הֶחָכָם, הֶהָרִים, הֶעָשִׁיר) או של משקל פַּעָלָה (בֶּהָלָה, נֶחָמָה לעומת בַּקָּשָׁה, בַּקָּרָה). ואולם סגול יימצא גם לפני עיצורים גרוניים בקמץ שלא היו להיכפל, כמו במקרה של ה' השאלה (הֶהָיְתָה, הֶאָנֹכִי, ומכאן בשיר "ואולי" של רחל: הוֹי כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי, הֶהָיִית אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם).

על סמך נימוקים אלה הוחלט כי מילים כמו הֶחָלָה, הֶאָרָה, הֶאָטָה, הֶעָזָה תנוקדנה בסגול, כניקוד המקובל היום של המילה הֶעָרָה[1] וכניקוד המילה הֶעָלָה (=הֲבָאָה) בארמית המקרא (דניאל ה, ז).

___________________

[1] המילה עולה לראשונה בכתבי ימי הביניים. בן־יהודה גרס במילונו הֲעָרָה.

The post הֶחָלַת החוק appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

מה משותף לעַזָּה, אַבּוּ גוֹשׁ ומְרַ'אר?

בכולן האות המודגשת מייצגת עיצור אחד שהשתמר בערבית וחדל להתקיים בעברית – הכירו את غ!

סיפורה של עי"ן

האות עי"ן בעברית מייצגת שני עיצורים שמיים קדומים:

• העיצור הלועי המסומן באות ع בערבית – הגייתו כהגיית עי"ן בקרב בני עדות המזרח (להלן: ע₁).
• העיצור הווילוני המסומן באות غ בערבית (בתעתיק מדויק לעברית: עׄ) – הגייתו כמעין רי"ש חיכּית (להלן: ע₂).

שני העיצורים התאחדו תחת האות עי"ן כבר בשלב קדום בתולדות העברית, ובטקסט המקראי המסור בידינו נמצא רק עי"ן שנהגית ع.

ברם, תרגום השבעים (תרגום התנ"ך ליוונית מן המאה השלישית והשנייה לפנה"ס באלכסנדרייה שבמצרים) מראה הבחנה קבועה בין ע₁ ל־ע₂ בתעתיקי שמות פרטיים של אנשים ומקומות. היוונית של תרגום השבעים היא לשון אירופית, ואין בה עיצורים לועיים דוגמת עי"ן. לכן לאות ע שמייצגת ע₁ אין ייצוג בכתיב, ולמשל השם עַמּוֹן נכתב Αμμαν (באותיות לטיניות: Ammon); ואילו תמורת ע שמייצגת ע₂ באה האות Γ (גמא): עַזָּה נכתבת Γαζα (באותיות לטיניות: Gaza), ועֲמֹרָה נכתבת Γομορρα (באותיות לטיניות: Gomorra).

אם כן תרגום השבעים מעיד שעד שלב מאוחר יחסית אחרי תקופת המקרא, ולכל הפחות במסורת קריאת התורה בזמן ובמקום מוגדרים, נשמרה הבחנה בהגייה בין ע₁ ל־ע₂.

לעומת העברית הלשון הערבית מבחינה בין שני הצלילים, והם מסומנים אפוא בסימנים שונים: ع ו־غ (כלומר אותה האות בתוספת נקודת הבחן מעליה).

מעניין להשוות מילים ערביות בעלות ع ומילים בעלות غ למילים עבריות מקבילות:

לכאורה יש פתרון מוכן מקדמת דנא: אם בעברית העתיקה נכתבו שני ההגיים באותה האות – ע, אפשר היה לאמץ אות זו גם לתעתיק בן ימינו מערבית. ואולם בפועל נשתגרו בעברית כתיבים  אחרים להגה זה:

כיצד מתעתקים לעברית את האות غ הערבית?

• ג – כמנהג לשונות אירופה (שבהן משמשתg ), כמו באקה אלגרבייה (باقة الغربية) ואבו גוש (أبو غوش); וכמסורת הכתיב של הערבית היהודית (שנכתבה באותיות עבריות) שבה תמורת غ כותבים ג, כגון בגדאד (بغداد).
• ר – בהגייה מקורבת של غ, כמו מראר (المغار) ורג'ר (غجر).
• ע' (בגרש) – כתיב רווח בקרב לומדי הערבית שצץ פה ושם גם בשלטי חוצות, וכך מע'אר, ע'ג'ר, באקה אלע'רבייה. כתיב זה משקף את הכתיב הערבי באות ע בתוספת סימן הבחן غ.

בדיונים שהיו באקדמיה על התעתיק מערבית לעברית עוררה שאלת תעתיק האות غ לעברית מחלוקת עקרונית. סיעה אחת גרסה כי יש להעדיף את האות ע (בסימן מבחין כלשהו) כדי לשקף את הקשר בין שני העיצורים וממילא את הקשר הגנטי בין שתי הלשונות. סיעה אחרת ביכרה את האות ר (בסימן מבחין כלשהו) כך שיהא ביטוי להגיית השם בערבית בפיהם של דוברי העברית. והיו שסברו שאל לה לעברית לסור מדרכה המושרשת של הערבית היהודית שבה נוהגת האות ג.

בסופו של דבר הוחלט על פיצול: בתעתיק הפשוט, המשמש בהקשרים עממיים (ובמבטאם של הדוברים), תבוא ר' (בגרש), וכך: מר'אר, ר'ג'ר. ואילו בתעתיק המדויק, המשמש בהקשרים מדעיים, תבוא עׄ (עי"ן ונקודה מעליה), וכך: אלמעׄאר, אלעׄג'ר. כמו כן הוחלט להכיר בכתיבים מושרשים כמו אבו גוש ובגדאד.

עזה

ומה לגבי עזה? שם העיר בפי דוברי הערבית בימינו הוא غزة (בתעתיק מדויק: עׄזה). ואולם בעברית אנו מכנים את העיר בשמה כמו שהוא מופיע בתנ"ך, בהגיית העי"ן הרגילה בפינו: "אַשְׁדּוֹד בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַזָּה בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַד נַחַל מִצְרָיִם" (יהושע טו, מז). בלשונות אירופה שם העיר הוא Gaza. הרי שנמצא ביטוי נאה לשלוש מסורות עתיקות: זו שמשמרת את העיצור השמי הקדום (הערבית); זו שמשמרת את נוסח המסורה (העברית); וזו שמשמרת את נוסח תרגום השבעים (לשונות אירופה).

The post בין עזה לאבו גוש appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

התופעה הקרויה תשלום דגש וידועה גם בשם הארכת תמורה – עיקרה שינוי התנועה לפני עיצור שהיה אמור להיכפל.

עיצור כפול – או למעשה עיצור ארוך – מסומן בעברית בדגש חזק, כמו במילים הִלֵּ­ל, עַמִּי, שַׁבָּת, הֻגַּשׁ. הלמ"ד הראשונה במילה הִלֵּ­ל לא נהגתה כלמ"ד השנייה, אלא כעיצור ארוך יותר, מעין hillel. להארכת עיצור בעברית כמה סיבות והידועות שבהן הן הכפלה בתבנית המילה (דגש תבניתי) והארכה במקום עיצור שהידמה. משותף לעיצורים הארוכים שהם באים אחרי תנועה ושהם סוגרים את ההברה שלפניהם. מכאן שבמילה דוגמת הִלֵּ­ל שתי ההברות מסתיימות בעיצור ולפיכך שתיהן סגורות (הִל-לֵל ולא הִ-לֵל).

ברם העיצורים א, ה, ח, ע אינם נכפלים; דוברי העברית איבדו בהדרגה את הכושר להאריכם, והתוצאה היא שהברות שהיו סגורות נפתחו. בתחילה נבדלו התנועות באורכן: כמו בערבית, היו תנועות קצרות ותנועות ארוכות. וכאשר אבד הכושר להכפיל את ה־א ואת העיצורים הגרוניים ונפתחו הברות סגורות, היו התנועות הקצרות a, i, u בהברות פתוחות ולא מוטעמות. אם קרה הדבר בתקופה מאוחרת, לא הושפעו מכך התנועות הקצרות והן נותרו בעינן. בניקוד הטברני אנו מוצאים בדרך כלל במקרים האלה פתח, חיריק וקיבוץ, כגון יְרַחֵם (השוו יְחַבֵּר), נִחֵשׁ (השוו בִּקֵּשׁ), יְרֻחַם (השוו יְחֻבַּר); אך קדמה לכך תקופה שבה בתנאים האלה התנועות הקצרות התארכו, ובסופו של התהליך אנו מוצאים בניקוד הטברני קמץ (במקום a קצרה), צירי (במקום i קצרה) וחולם (במקום u קצרה). הרי דוגמאות אחדות: הָאֶבֶן (השוו הַצּוּר), יִתְגָּעֲשׁוּ (השוו יִתְנַבְּאוּ); מֵאֶרֶץ (השוו מִיִּשְׂרָאֵל), יֵחָשֵׁב (השוו יִסָּפֵר); מְבֹהָלִים (השוו מְדֻכָּאִים).

השינויים האלה בתנועות נקראים תשלום דגש (או כאמור הארכת תמורה), ומאחר שאנו רואים את תשלום הדגש לפני א לרוב, פחות מכך ב־ע, פחות ממנה ב־ה ומעט מאוד ב־ח, ההשערה היא שהכושר להיכפל אבד בהדרגה – תחילה ב־א, לאחריה ב־ע, אחר כך ב־ה ורק בסוף ב־ח. מעניין לציין שעיקר תשלומי הדגש ב־ה וב־ח הם במקרים שהכפלתן נבעה מהידמות נ (דגש משלים) ולא ממכפל בבניין או במשקל (דגש תבניתי) – כך בבניין נפעל, כגון יֵהָרֵס, יֵחָשֵׁב (השוו יִפָּרֵד), ואחרי אות היחס מ־, כגון מֵהֵיכָל, מֵחֹרֶף.[1]

לארבעת העיצורים האלה יש להוסיף את העיצור ר. ייחודו בכך שלא בוטא מסביבות הגרון ושהכושר להכפילו לא אבד לחלוטין.[2] אפילו במקרא נשארו להכפלתו שרידים בודדים, כמו במילים "לֹא כָרַּת שָׁרֵּךְ" (יחזקאל טז, ד; בשני המקרים לפני ה־ר הקמץ נהגה o). מצד שני מאחר שכשאינו נכפל – וכך כמעט תמיד – התנועה שלפניו משתנה (למשל לְגָרֵשׁ, גֵּרַשְׁתָּ, גֹּרְשׁוּ), סביר להניח שהבעיה בהכפלתו החלה בשלב מוקדם יחסית, כמו ב־א.

כללי תשלום הדגש בעברית ימינו מבוססים במידה רבה על העולה מן המקרא לפי מסורת הניקוד הטברנית. ואולם במקרים שכללי האקדמיה גורפים מתגלה בדרך כלל במקורותינו תמונה מורכבת יותר, שבה רוב צורות המתיישבות עם הכלל ומיעוט צורות החורגות ממנו. למשל בבניין פיעל קובעים כללי האקדמיה שיש תשלום דגש רק לפני א ו־ר (פֵּאֵר, לְשָׁרֵת לעומת שִׂחֵק, מְנַהֵל, יְנַעֵר), ובבניין פועל הם קובעים שאין תשלום דגש רק לפני חי"ת (פֹּאַר, יְנֹהַל, מְשֹׁעָר, מְפֹרָשׁ, לעומת נֻחַם, יְנֻחַם). אולם במקרא יימצאו לכך כמה וכמה חריגים (אחדים מהם נזכרים בהערות לכללים עצמם), ובהם נֵהַלְתָּ, אֵחַר, דֹּחוּ בתשלום דגש, ובלי תשלום דגש צורות כגון בַּאֵר (צורת מקור) נִאֵץ, יְנַאֲצֻנִי, נִאֲפָה.[3]

_________________________

[1] אך ידועים החריגים מִהְיוֹת, מִחוּץ, מִחוּט.

[2] על הכפלת הרי"ש במסורות העברית שלאחר המקרא ראו ש' מורג "שבע כפולות בגד כפרת", ספר טור־סיני, עמ' 202 ואילך.

[3] לצד צורות אלה גם צורות על פי הכללים שקבעה האקדמיה, כגון יְנַהֵל, מְנַהֵל, וּבָאֵר (ציווי), יְנָאֵץ, מְנָאֲפִים. גם בשם המקראי יְרֹחָם ניכר תשלום דגש (וכך עד היום בנגב שם העיר והמכתש), אבל הפועל על פי הכללים – יְרֻחַם, רֻחָמָה.

The post תשלום דגש appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

משחק זיכרון מאתגר ומשעשע לכל המשפחה ובו שלושים זוגות קלפים מאוירים – בכל זוג מילה לועזית וחלופתה העברית.

המטרה: לאסוף את מספר הזוגות הגדול ביותר.

לרכישה באתר חנות הספרים

The post משחק זיכרון appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

שפע של יוזמות יצירתיות ומגוונות נפוצו ברחבי המרשתת והרשתות החברתיות לכבוד יום העברית תש"ף.

מבחר מייצג:

נשיא המדינה ראובן ריבלין – על ירושלמים, עברית וכדורגל

צה"ל במשימה עברית לחיילים

משרד התרבות והספורט – חידון עברי על טהרת התרבות והספורט

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – כמה ישראלים מדברים עברית ברמה גבוהה?

הארכיון הציוני המרכזי ברשומה על מלחמת השפות ועל לימודים בעברית

השירות המטאורולוגי הישראלי – על "בריקה", "עלעול" ו"תזזית" כבר שמעתם?

משרד החקלאות ופיתוח הכפר בחגיגה יצירתית של עברית

שבוע הלשון העברית: א'-ב' של אל על

אגד – איך אומרים אוטובוס בעברית?

ילדים הם התסריטאים הטובים בעולם: מילון עברי – ילדי

עיריית ירושלים – ירושלמים הם התסריטאים הטובים בעולם

דרור ישראל – "המילון העברי לתנועתית המדוברת"

הפועל באר שבע – מילון הפועל עברית

יטבתה – מילון קיבוצי עברי מחויך

מכון אבא אבן לדיפלומטיה – איך אומרים דיפלומטיה בעברית?

רשות ניירות ערך – איך אומרים רגולציה בעברית?

מוזאון המוזיקה העברית – מקבץ כלי נגינה בשפה העברית

גלגלצ – עברית מליצית ללהיטים הגדולים

כאן ילדים – אפרים הפקח מתפקד ליום העברית

בא לי סרט – תרגומים משעשעים לשמות סרטים

משרד הפרסום אביעוז קריספין עם מילון היתולי של מונחים מהענף

טוטו – מתאמנים בעברית תקנית

Lightricks –  עולים מסבירים מונחים בטכנולוגיה עילית בעברית

אינטל – מעברתים את ההייטק

ness ישראל – עושים כבוד לשפה העברית

סופר פארם – טיפוח בעברית

The post יום העברית תש"ף במרשתת וברשתות החברתיות appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

האקדמיה ללשון העברית
מחפשת
ממונה על הקמת מוזאון העברית

האקדמיה ללשון העברית מקדמת בימים אלו את התכנון וההקמה של מנווה האקדמיה בקריית הלאום בירושלים ובו מוזאון ראשון מסוגו לעברית.

העובד או העובדת יידרשו להוביל בשנים הקרובות את תהליכי התכנון וההקמה של המוזאון.
הכפיפות למנכ"לית האקדמיה ולמנהלת המיזם להקמת המנווה.

עיקרי התפקיד

• הובלת תהליכי התכנון וההקמה של מוזאון העברית כולל שותפות בצוות התכנון וטיפול בכל הנושאים המנהליים; עבודה שוטפת עם ההנהלה והעמיתים באקדמיה, עם הצוות המקצועי החיצוני ועם מנהלי התכנון והבינוי של המנווה.
• הכנת המוזאון להפעלה עתידית כולל הכנת תוכנית עסקית, הקמת צוות, תיאום עם מדורי ההדרכה והאירועים, גיבוש תוכנית שיווק ועוד.

דרישות התפקיד

• ניסיון של שבע שנים לפחות באחד או יותר מן התחומים האלה: אוצרות, תרבות, תיירות.
• ניסיון בקידום מיזמים או בניהול עובדים.
• יוזמה וחדשנות.
• השכלה אקדמית.
• כושר ביטוי מעולה בכתב ובעל פה בעברית ובאנגלית.

מקום העבודה בירושלים.
היקף המשרה: 80%–100%.

יש לפנות בצירוף קורות חיים מפורטים לכתובת darush3@hebrew-academy.org.il.

The post ממונה על הקמת מוזאון העברית appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

בישיבתה  של האקדמיה ללשון העברית בא' בשבט תש"ף, 27 בינואר 2020 (ישיבה שסו), אושרה רשימה של שמות כוכבי־ים, קיפודי־ים ומלפפוני־ים, אושרו מונחים יחידים והתקבלו כמה החלטות בדקדוק.

הוועדה לזואולוגיה של האקדמיה הביאה לאישור רשימה חדשה, והפעם שמות לבעלי חיים ימיים מן המערכה הקרויה קווצי העור (קְווּצֵי־ מן המילה קוֹץ). ברשימה כמאתיים שמות של כוכבי־ים, קיפודי־ים ומלפפוני־ים. בין השמות: כיפת־קוצים אילתית, עֶפרונן משולש (בשל הקוצים דמויי העפרונות), מַטבעון ים־סופי, קיפוד־קט בֵּיצני, פתילעת אדמדמה (מלפפון־ים מוארך – השם הוא הֶלחם של פתיל ותולעת). לרשימה המלאה

עוד אישרה מליאת האקדמיה מונח מטעם הוועדה למונחי בריאות הציבור: תחת סף הגילוי ובקיצור תת־סיפי תמורת undetectable – המונח משמש למשל לציון תוצאה של בדיקת עומס נגיפי של HIV או צהבת, ותוצאה כזו פירושה שהנבדק אינו מדביק. לצד מונח זה נקבע גם לא בר־גילוי להקשרים אחרים, כגון בדיקות לגילוי גידול סרטני.

האקדמיה אימצה מונחים שכבר משמשים אנשי מקצוע:

• אִילָנַאי – אדם העוסק בטיפוח עצים ובטיפול בהם; השם המופשט הוא אִילָנָאוּת (באנגלית: arboriculture).
• מִצְהָר (מֵרִידְיָאן) – באסטרונומיה לציון מעגל דמיוני העובר דרך הקטבים השמימיים והזֵנית של הצופה. בתחום הגאוגרפיה משמש המונח 'קו אורך'.

בשני מקרים החליטה האקדמיה לשנות את צורת המונח שנקבע בעבר:

• נֶתֶר אִכּוּל (סודה קאוסטית) – במקום נֶתֶר מְאַכֵּל, כדי למנוע הטעיית הציבור במקרה שהמונח אינו מנוקד (נתר מאכל).
• דִּלְגִּית (חבל קפיצה) – בחיריק לפי הרווח בציבור, במקום הצורה דַּלְגִּית (בפתח) שנקבעה לראשונה במילון למונחי התעמלות משנת תרצ"ז (1937).

מליאת האקדמיה אישרה גם את המונחים שנקבעו במיזמים עם גורמי חוץ:

• הֶסְכֵּת – פודקאסט (עם תאגיד השידור הישראלי)
• חוּפשוֹן – אפטר (עם דובר צה"ל וגלי צה"ל)
• שׁוֹפֵט מָסָךְ, שיפוט מסך – VAR (עם איגוד שופטי הכדורגל ועוד)

בתחום הדקדוק אישרה האקדמיה כמה החלטות הנוגעות לניקוד ולצורתן של מילים:

1. דגש חזק במילים ובשמות לועזיים לאחר אותיות מש"ה: לאחר אותיות מש"ה מסומן דגש חזק באות הראשונה של מילים ושמות לועזיים כבמילים עבריות, למעט בפ"א רפה ובכ"ף רפה, לדוגמה הַגּ'וּנְגֶּל, מִגָּ'קַרְטָה, הַזָּ'קֵט, הַצִּ'יטָה, שֶׁצֶּ'כְיָה, מִתּ'ור אבל הַפַנְטַזְיָה, מִפִינְלַנְד, הַכְרוֹנִי (לצד הַכְּרוֹנִי).
2. הורחב כלל ג מכללי הקמץ: קמץ לאחר שווא נע באמצע המילה (ובכלל זה לאחר רצף שוואים) מתקיים בנטייה. למשל: דֻּבְדְּבָן דֻּבְדְּבָנֵיכֶם, לִוְיְתָנִים לִוְיְתָנֵיהֶם, שַׁלְשְׁלָאוֹת שַׁלְשְׁלָאוֹתֵיהֶם, דְּיוֹקָן דְּיוֹקְנָאוֹת דְּיוֹקְנָאוֹתָיו, מֵירְכָה מֵירְכָאוֹת מֵירְכָאוֹת־.
3. האקדמיה חזרה בה מן ההחלטה להבחין בין גרגר לגרגיר. לפי ההחלטה המעודכנת שתי הצורות גַּרְגֵּר (ברבים גַּרְגְּרִים) או גַּרְגִּיר משמשות בשימוש הכללי (אבל שם הצמח הוא גַּרְגֵּר בלבד).
4. הוחלט לאמץ את הניקוד צַבָּר בפתח ודגש, המשקף את ההגייה הרווחת, במקום צָבָר – כפי שנוקד שם הצמח בכל המילונים עד היום.

ההחלטות בדקדוק פורסמו באתר – ראו כאן. ההחלטות במינוח יפורסמו באתר המונחים בהקדם.

The post החלטות האקדמיה בישיבתה האחרונה (שבט תש"ף, ינואר 2020) appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

שמות בעלי חיים תרמו לאוצר המילים בעברית פעלים מספר. חלק מן הפעלים יוצאים מתוך השימוש המושאל בשם בעל החיים לציון תכונה אנושית, ורבים מהם נולדו בלשון הדיבור ובלשון העגה, ואולם לכמה מהם אחיזה ארוכת שנים בלשוננו.

פעלים מלשון הדיבור

הִתְחַזֵּר – נהג בגסות (בעיקר בהקשר של אוכל) וברשעות, כלומר נהג כ'חזיר'.

בעל החיים חֲזִיר נתפס כמלוכלך וגס בשל נטייתו להתפלש בבוץ. במסורת היהודית החזיר הוא סמל לחיות הטמאות (אף שהוא רק אחד מרשימה ארוכה). מן המקרא מוכר הדימוי השלילי "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם" (משלי יא, כב), וגם בספרות חז"ל יש לחזיר שם רע.

בעברית וגם בשפות אחרות (יידיש, גרמנית, אנגלית, שפות סלוויות ועוד) 'חזיר' משמש לתיאור אדם גס רוח ומרושע. נראה שלשונות אירופה קיבלו את הזיקה בין חזיר לתכונות שליליות מן היהדות בתיווך הנצרות. מהמילה 'חזיר' במשמעות זו נגזר השם המופשט חֲזִירוּת.

הִתְפַּרְפֵּר – התחמק מחובה או מנוכחות; לא שמר נאמנות לבן זוגו, נהג בחופש מיני, כלומר נהג כ'פרפר'. פַּרְפַּר הוא כינוי לאדם שאינו מקפיד למלא את חובתו ולחלופין אדם שאינו נאמן לבן זוגו ונוהג בחופש מיני.

המילה פַּרְפַּר עצמה נתחדשה בימינו על פי הפועל פִּרְפֵּר המשמש בספרות חז"ל במשמעות 'פרכס, התנודד', ובהשראת farfalla באיטלקית ואולי גם papillion בצרפתית, וכן 'פורפור' (ציפור קטנה) בערבית. משערים שמחדש המילה הוא אליעזר בן־יהודה או בנו איתמר, אף על פי שבמילון בן־יהודה המילה אינה מסומנת כחידוש המחבר.[1]

הִתְקַרְנֵף – נהה אחרי העדר, ויתר על דעתו והצטרף לקבוצה שדעתה היא הדעה המקובלת.

הפועל נולד בעקבות המחזה קרנפים מאת אז'ן יונסקו שהועלה בתיאטרון חיפה בשנת 1962. בהצגה מופיע קרנף בעיירה ולאחר מכן הופכים תושביה אט אט לקרנפים בעצמם – המחזה מותח ביקורת חריפה על הקלות שבה בני אדם נגררים זה אחר זה ואגב כך מקבלים על עצמם התנהגות שקודם לכן חשבו שהיא בלתי מקובלת.

הפועל אינו נקרה במחזה. כנראה מבקר התיאטרון של 'ידיעות אחרונות' הוא שחידשוֹ בביקורתו על ההצגה: "את ההתבהמות שמולידה ההיסטריה ההמונית של הנאציזם ממחישה מגפה… והמגפה היא, שאחד־אחד הולכים התושבים ו'מתקרנפים', כלומר נהפכים לבהמה, שבראשה קרן אחת או שתיים".[2]

הִשְׁתַּבְּלֵל – התכנס בתוך עצמו; נשאר בביתו.

הפועל גזור משם בעל החיים שַׁבְּלוּל – רכיכה המתכנסת לתוך קונכייה לוליינית. בשם שַׁבְּלוּל הבי"ת דגושה, ובעקבותיו נהגה גם הפועל בעל ארבעת עיצורי השורש בבי"ת דגושה שלא לפי כללי הדיגוש והריפוי של בכ"פ.

הִשְׁתַּפֵן – נהג בפחדנות, כ'שפן'.

שָׁפָן הוא כינוי לאדם פחדן (כמקובל בכמה מלשונות אירופה כמו רוסית וגרמנית ביחס לארנבון). כפעלים גזורי שם אחרים המשמשים בלשון הדיבור אין מקפידים על ההגייה התקנית של הדגש בעה"פ כמתבקש בבניין התפעל.

הִתְעַלֵּק – נטפל למישהו כמו עֲלוּקָה.

בספרות אפשר למצוא גם את הפועל עָלַק בבניין קל במשמעות דומה. כך למשל מביא אבן־שושן מן הסופר גרשון שופמן: "הסיוט המתוק שזעזע בשעתו את נעורי שנינו ועלק את לשדם".

הִתְקַרְצֵץ – נטפל והטריד בלי הרף, כקרצייה.

נזכיר כי המונח התקני הוא קַרְצִית (ולא קַרְצִיָּה – צורה שנוצרה מגזירה לאחור של צורת הרבים קרציות). קרצית היא טפיל המוצץ דם של בעלי חיים,  ובהשאלה בלשון הדיבור – אדם שנטפל ומטריד.

הִתְכַּלֵּב – חי בתנאים לא נאותים, כגון ישן בבגדים ללא מקלחת, כמו כֶּלֶב.

הפועל נוצר בהשראת  הביטוי "חיי כלב".

הִתְקַפֵּד – התכנס בתוך עצמו ונסגר מפני העולם הסובב בשל תחושת איום, כמו קיפוד.

הִתְחַרְדֵּן – שכב או ישב בשמש להנאתו.

הפועל נגזר מן השם חַרְדּוֹן – לטאה הנוהגת לעמוד ללא נוע בשמש.

הִתְבַּרְוֵז – הפועל משמש פה ושם בשני הקשרים: הלך כברווז או קיבל "עור ברווז" (ביטוי זה מקורו בגרמנית).

פעלים בלשון הספרות

• הִתְבַּהֵם – נהג באופן לא תרבותי, כבהמה.
• הִזְדָּאֵב – נהג כזאב.
• הִזְדַּבֵּב – אבן־שושן מביא מן הסופר ס' יזהר: "זבובים מִזְדַּבְּבִים בדיצה".
• נִטַּוֵּס (בלי ניקוד: ניטווס, בבניין התפעל) – אבן־שושן מביא מן הסופר יצחק שנהר: 'התקשט, התגנדר כמעשה טווס'.

פעלים שאינם קשורים להתנהגות

• תִּלֵּעַ – הרחיק תולעים מצמחים: "ששם הכהנים בעלי מומין מתלעים בעצים" (משנה מידות ב, ה).
• הִתְלִיעַ – התמלא תולעים: "אם התליעה סולת התליעה לו" (שקלים ד, ט)
• חִמֵּר – הנהיג בהמה מן חֲמוֹר.
• נִמֵּר, מְנֻמָּר – שמעצב או מעוצב ככתמים על משטח, מן נָמֵר שפרוותו מאופיינת בחברבורות (בלשון הספרות גם התנמר). למשל: "הַמְנַמֵּר אֶת שָׂדֵהוּ" (משנה פאה ג, ב) הוא מי שמזבל את שדהו רק במקומות מסוימים, כעין איים, ולא ברצף.
• נִמּוּל, נִמְלוּל – תחושה כאילו נְמָלִים רוחשות על פני העור.

[1] ראו עוד אצל ראובן סיוון, לשוננו לעם כו, עמ' 268–269.

[2] המידע כאן לקוח מרשימתו של אילון גלעד בעיתון 'הארץ'.

The post פעלים הגזורים משמות בעלי חיים appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

The post סוגיות בלשון המקרא appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

באתר "אומנות, יצירה ואפרוחים" מוצאת פעילות ליום העברית המותאמת לילדי כיתות א'–ב'.

המורה קראה לילדים את "הסיפור של אליעזר בן־יהודה" מאת תמי שם טוב ורוני פחימה. לאחר קריאת הסיפור, המורה והתלמידים הכינו מילון קטן ובו איורים והגדרות למילים שחידש אליעזר בן־יהודה.

להרחבה

The post פעילות לכיתות א'–ב' appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

פַּחְמֵימָה היא הלחם המילים פַּחְמָן ומֵימָה, בבואת המונח הלועזי carbohydrate – הלחם של carbon ו־hydrate.

המילה פחמימה – השם שניתן לאב המזון המורכב מפחמן, מחמצן וממימן (כמו סוכר ועמילן) – נתחדשה במילון למונחי כימיה (במקור: חימיה) משנת תרפ"ח (1928). במילון זה נקבעו מאות מונחי יסוד עבריים בתחום הכימיה, ובהם גם שמות יסודות כמו חמצן, מימן ופחמן (ראו בתמונה; לצידן – שמותיהם בגרמנית). רבים מהם קנו שביתה הן בקהילת המומחים הן בציבור הרחב.

שמותיהם של כמה יסודות כימיים בעברית הם פרי חידושיו של יחיאל מיכל פינס שאך הצהיר במאמר מיום י"ד בניסן בעיתון 'הצבי' בשנת תרמ"ז (1887):

והננו קוראים בזה לכל החכמים יודעי הלשון כי יעזרונו בחפץ הזה להרחיב הלשון בשמות חדשים בכל מקצועות החכמה על פי השיטה אשר סלּונו לנו.

לציון שמותיהם של היסודות בחר פינס במשקל פַּעְלָן ואת אותיות השורש גזר ממילה עברית המורה על רכיב או על פעולה שנקבעו בשמו הלועזי של היסוד.[1] כך למשל מֵימָן מן 'מים', כמו hydrogen באנגלית מן ὕδωρ (הִידְרוֹ), 'מים' ביוונית; חַמְצָן מן השורש חמ"ץ, כמו oxygen באנגלית מן ὀξύς (אוֹקְסוֹס), 'חומצה' ביוונית (מקורו בתפיסה מדעית שרווחה בעבר ולפיה חמצן הוא יסוד שיוצר חומצות).[2] וכך גם פַּחְמַָן מן 'פחם', כמו carbon באנגלית מן carbō, פחם (או פחם עץ) בלטינית. חידושים אלו החליפו צירופים ארוכים יותר כמו יסוד המימי, יסוד החומצי או החמוצי, יסוד הפחמי ועוד.

מֵימָה – אף היא מופיעה לראשונה באותו מילון – היא החלופה העברית ל־hydrate, שמן של תרכובות המכילות מולקולות מים. לצד 'מימה' רווחת עד היום בפי אנשי מקצוע דוברי עברית המילה הלועזית 'הִידְרַאט', כהגייתה בגרמנית.

בלשון הדיבור נעשתה המילה "פחמימה", ובייחוד צורת הרבים "פחמימות", שם כולל למוצרי מזון המכילים אותן: "התזונאית אמרה שחשוב לשלב פחמימות בכל ארוחה", "אני חושב ששמנתי, בשבוע הבא אצמצם פחמימות".

[1] פירוט נרחב בטורו של אילון גלעד בעיתון הארץ.

[2] הרחבה מעניינת באותו טור בעיתון הארץ.

The post פחמימה appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

מצאנו בארכיון שלנו מכתב בעברית צחה משנת 1932 הממוען לוועד הלשון מהנהלת בית ספר עממי.

מה שלכד את עיננו הוא היעד ממנו המכתב נשלח – הכפר טורון שממוקם בהרי קרפטי, בין שני רכסי הרים, באמצע היער, באחד המקומות המבודדים באירופה – בין אוקראינה, פולין, סלובקיה והונגריה – בכפר עוברת דרך יחידה; עד העיר הקרובה ביותר – כ־100 קילומטרים בין הרים ובין סלעים. כעת חיים בכפר הזה 1300 תושבים; יש לשער שבשנות השלושים של המאה העשרים היו פחות.

וגם מסוף העולם שמאלה נמצא בית ספר יהודי ובו מפנים מכתב לוועד הלשון עם בקשה להסביר את שמות החפצים שמצוירים בדף הצרופה (לא נשתמר) ולשלוח את מילוני המונחים הטכניים של ועד הלשון. מוען המכתב – מנהל בית ספר עברי עממי. מתוכן המכתב הזה נראה שבבית הספר העממי הייתה הוראה בעברית.

לשון המכתב:

"הנהלת בית הספר העברי עממי בטורון מבקשת את הועד הנכבד
1) לכתב ולתרגם לה בעברית כל הדברים המצוירים וכתובים על הניר המצורף ולשלח לה זאת בחזרה.
2) להוציא לה את הגליונות שמוציא הועד הנכבד.

חבל שאין ההנהלה יכולה לצרף בולים וכך הועד הנכבד יהיה מכרח לשלם את דמי המשלח, בבקשה אבל… עצה באיזה אופן היתה יכולה ההנהלה לשלח את הפוׂסטוׂ, שהועד הנכבד לא יפסיד.

בתקוה שהועד הנכבד בודאי ימלא את בקשתה."

The post פנייה מסוף העולם שמאלה appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

אם לא התעלפתם מהספר שקראתם או מההרצאה ששמעתם – הספר היה מאלף (ולא מעלף) וההרצאה הייתה מאלפת (ולא מעלפת).

• מְאַלֵּף פירושו 'מחכים', 'שאפשר ללמוד ממנו'.
• מְעַלֵּף פירושו 'מביא לידי עילפון'.

מאלף

פעלים משורש אל"ף נדירים בתנ"ך: אָלַף בבניין קל פירושו 'למד' והוא נזכר פעם אחת בלבד: "אַל תִּתְרַע אֶת בַּעַל אָף וְאֶת אִישׁ חֵמוֹת לֹא תָבוֹא. פֶּן תֶּאֱלַף אֹרְחֹתָו וְלָקַחְתָּ מוֹקֵשׁ לְנַפְשֶׁךָ" (משלי כב, כד–כה). אִלֵּף בבניין פִּעֵל פירושו 'לימד' והוא נזכר רק שלוש פעמים, כולן בספר איוב: "אִם אַיִן אַתָּה שְׁמַע לִי הַחֲרֵשׁ וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה" (לג, לג).

לעומת העברית – בארמית אל"ף (או יל"ף) הוא השורש הרגיל לציון לָמַד ולִמֵּד, ותרגומי המקרא והספרות התלמודית גדושים בו. כך למשל במשפט הידוע ממסכת אבות: "וּדְלָא מוֹסִיף – יָסֵיף, וּדְלָא יָלֵיף – קְטָלָא חַיָּב", ומשמעו: מי שאינו מוסיף על לימודו – יסוף (ייעלם) מפיו מה שכבר למד, ומי שאיננו לומד כלל – חייב מיתה.

ואומנם שַׁלטנותו של השורש למ"ד לעומת נדירותו של השורש אל"ף אפשרה לעברית החדשה לייחד את הפועל אִלֵּף ללימוד ולאימון של בעלי חיים דווקא. כך למשל בתיאור ססגוני בספר 'נקמת האבות' של הסופר יצחק שמי משנת 1927:

התערב בצעקותיהם ומריבותיהם והתענג על הלהטים שהציגו לראוה, עושי פלאים ובעלי מופת, נודדים ודרוישים, מאלפי קופים ומרקידי נחשים. (עמ' קי)

הוראה זו נקלטה היטב בפי דוברי העברית, וגם כשהפועל מוסב על בני אדם הרי שבדרך כלל ההקשר לעגני – מְאֻלָּף הוא כינוי למי שנוהג בצייתנות, כאילו היה בעל חיים שאומן לכך. בימינו מוצעים לקהל הרחב שיעורים באִלּוּף כלבים או סוסים.

הביטוי בְּרָכוֹת מַאֲלִיפוֹת שפירושו 'ברכות לרוב', 'שפע ברכות', בא מן המספר אֶלֶף, ולא מן השורש אל"ף שלעיל. המילה מַאֲלִיף בהקשר זה פירושה 'מוכפל פי אלף', והיא נקרית פעם אחת בתנ"ך: "צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת בְּחוּצוֹתֵינוּ" (תהלים קמד, יג) – מַאֲלִיפוֹת מן אֶלֶף, ומְרֻבָּבוֹת מן רְבָבָה.

מעלף

מְעַלֵּף הוא 'מה שגורם לעילפון', היינו לחוסר הכרה לזמן קצר. בלשון העגה נשאלה מילה זו  להעצמת התפעלות, משל היה הדבר מדהים עד כדי אובדן חושים, לדוגמה: "העוגה הייתה מעלפת". שאילות דומות של פעלים דוגמתו בשדה הסמנטי הזה: "הבחור שפגשתי הורס", "השמלה שלך מהממת" ועוד.

ומהיכן הגיע העִלָּפוֹן? בתנ"ך הוראתו היסודית של השורש על"ף היא 'מכוסה', 'עטוף'. הוראה זו הייתה ידועה גם לפרשני המקרא – על הפסוק "וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף" (בראשית לח, יד) כותב רש"י: "ותתעלף – כיסתה פניה שלא יכיר בה". וכבר במקרא – בהשאלה – מי שעֻלַּף או הִתְעַלֵּף הוא מי שחושיו כוסו, טושטשו. פועל זה מוכר גם מסיפורו של יונה: "וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת" (יונה ד, ח). בעברית בת ימינו המילה התעלף במובן 'התכסה' איננה משמשת עוד, ואולם בספרות ובעיתונות העברית מראשית המאה הקודמת נהגה ההבחנה: הִתְעַלֵּף – התכסה, נעטף בצעיף; עֻלַּף – איבד הכרה.

המילה עילפון איננה נקרית במקורות העברית עד לספרות העברית החדשה. לפניה מוצאים בעברית היקרויות בודדות של מילים כמו עֶלֶף, עִלְפּוּי ועֶלְפּוֹן, וכך היא באה במילונים העבריים ממחצית המאה העשרים. רק בהמשך התייצבה המילה במשקל פִּעָלוֹן, על דרך מילים אחרות במשקל זה המציינות פגעים ומחלות, כמו דִּכָּאוֹן, שִׁגָּעוֹן, קִהָיוֹן (=דמנצייה).

The post מאלף ומעלף appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

במלאת חמישים שנה ללכתם של הסופר ש"י עגנון וחוקר הלשון חנוך ילון ושלושים שנה למותו של דב סדן אנחנו מפרסמים שוב את מאמרה של ברכה דלמצקי־פישלר על הקשרים בין השלושה.
המשך קריאה >>

The post "לַמְּדֵנִי דבר בדברי לשון" appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

נָגיף או נְגיף  – החלופה העברית למילה וירוס היא נְגִיף – המילה חודשה בהשראת המילה "מַגֵּפָה" (מן השורש נג"ף) המוזכרת לא מעט בתנ"ך במשמעות של מחלה המפילה חללים רבים. את המילה אפשר למצוא לפחות מראשית שנות ה־40 של המאה העשרים. (בעבר היו שהציעו את החלופות ארס או רעל).

נְגִיף ולא "נָגִיף" – על פי החלטת האקדמיה יש להגות נְגִיף – בשווא ולא בקמץ. נְגִיף כמו נְחיר, רְכיב, שְׁריר, שְׁתִיל – מילים השקולות במשקל פְּעִיל, ונהגות כולם בשווא.

הנגיף קורונה / נגיף הקורונה – התשובה על השאלה נגזרת ממעמדו של השם "קורונה" – האם מדובר בשם פרטי כמה "משה" או "מרים" או שמדובר במעמד דומה לשם של צמח או של בעל חיים. כידוע לשמות פרטיים אין מוסיפים יידוע, כי בהיותם שם פרטי הם מיודעים מאליהם. לעומת זאת לשמות צמחים ובעלי חיים, כמו כלנית או קנגורו, אפשר להוסיף את ה' הידיעה. נראה שאין הכרעה ברורה בדבר מעמדו של השם "קורונה", וכן שמות של נגיפים וחיידקים אחרים.

אם כן אלו הרואים בשם "קורונה" שם פרטי ממליצים לומר "הנגיף קורונה" – במבנה של שם ותמורה (כמו המלך דוד). אחרים אינם רואים בעיה ביידוע השם "קורונה" ואינם מרגישים בעיה בצירוף "נגיף הקורונה".

האם צריך לתת שם עברי לנגיף? נגיפי קורונה הם משפחה גדולה של נגיפים שקיבלו את שמם בשל צורתם כשמתבוננים בהם במיקרוסקופ: צורת כתר או בלטינית קורונה. בימים האחרונים קיבלנו הצעות שונות מהציבור לתת חלופה עברית לשם הנגיף דוגמת כַּתֶּרֶת, הילה ועטרת – אך הגישה הרווחת היא לא לתת שמות עבריים לכל מיני החיידקים והנגיפים.

להידבּק או להידבק – שתי הצורות לְהִדָּבֵק, לְהִדַּבֵּק קיימות בעברית. הראשונה היא מבניין נפעל והשנייה מבניין התפעל.בבניין נפעל יש דגש קל אחרי שווא נח באות ב בצורות העבר וההווה: נִדְבַּק, נִדְבַּקְתִּי, נִדְבָּקִים. לעומת זאת בצורות העתיד ושם הפועל אין דגש ב־ב: יִדָּבֵק, לְהִדָּבֵק (בלי ניקוד: יידבק, להידבק) אם כן כך יש לומר: 'אל תתנשק שמא תידָבֵק', 'אם לא תישמרו תידָבְקו בשפעת'.

גם בשם הפעולה אין דגש ב־ב: 'סכנת הִדָּבְקוּת'.מן השורש דב"ק יש גם פועל בבניין התפעל, ובו ה־ב דגושה בדגש חזק של הבניין: הִדַּבֵּק לצד הִתְדַּבֵּק. גם פועל זה משמש בהקשר של מחלות – אך לא לציון האדם שנעשה חולה, אלא לציון המחלה שדרכה לעבור מאדם לאדם: מחלה מִדַּבֶּקֶת (ולא מְדַבֶּקֶת).

מבוֹדד או מבוּדד – הצורות בחולם מבוֹדָד, מבוֹדדים עדיפות על הצורות בתנועת u מבוּדד ומבוּדדים. הצורות בחולם בּוֹדַד (בעבר), מְבוֹדָד (בהווה), יְבוֹדַד (בעתיד) שייכות לבניין פוּעל בגרסת פּוֹלַל האופייני לשורשי גזרת הכפולים וגזרת ע"ו. צורות אלו מקבילות לצורות בבניין פיעל בגרסת פּוֹלֵל: בּוֹדֵד (בעבר), מְבוֹדֵד (בהווה), יְבוֹדֵד (בעתיד).בעבר הכלל היה שאם הפועל הפָּעיל הוא בחולם גם הפועל הסביל יהיה בחולם, ואילו הצורות בתנועת u – בֻּדַּד מְבֻדָּד יְבֻדַּד הן הצורות הסבילות של פיעל (בִּדֵּד). ואולם בהחלטת האקדמיה משנת תשנ"ו (1996) נקבע שצורות כגון בֻּדַּד מְבֻדָּד יכולות לשמש גם צורות הסביל של בּוֹדֵד מְבוֹדֵד. עם זאת ברדיו עדיין מקפידים על הצורות הטובות יותר.

לעבוד מהבית או לעבוד בבית – השימוש בצירוף "מן הבית" בהקשר זה דומה לשימוש בצירוף "מרחוק".העבודה אמורה להיעשות במקום העבודה. אם העובד עושה את עבודתו שלא במקום עבודתו אלא בביתו הוא כאילו שולח אותה מהבית אל מקום עבודתו, וכך הבית נעשה מעין "נקודת שיגור" של העבודה. הצירוף "לעבוד בבית" יכול להתאים גם למי שמקום עבודתו הוא הבית, למשל לאדם שמקבל בביתו לקוחות או עורך לשון שהמשרד שלו הוא הבית.

תבהלה או בהלה – המילה תבהלה נקבעה (לראשונה בשנת תשי"ט (1959) ולאחרונה בשנות תשע"ו (2015) תמורת פניקה. משמעות מילה פניקה היא פחד התוקף המונים, לעיתים ללא סיבה של ממש ולעיתים בעקבות דבר מה מזעזע. מקור המילה הלועזית הוא בשם האל היווני הקדום Pan – אל היערות והשדות, שהיה אחראי לקולות מסתוריים שגרמו לפחד מידבק.המילה המחודשת תַּבְהֵלָה שקולה במשקל המילים תרדמה, תבערה, תדהמה, תרעלה. המילה  בֶּהָלָה היא מילה מקראית, ובהקשריה בתנ"ך אינה רחוקה מן המשמעות של המילה תבהלה. 

פנדמיה בעברית – הרכיב pan הלועזי מציין "כָּל־", דוגמת pan-Arabism שתורגם ל"כל־ערביות". לפי זה פנדמיה היא מגפה כוללת. במילון למונחי גאוגרפיה אנושית נקבע תמורתה מַגֵּפָה רַבָּתִי. אפשר גם להשתמש בצירוף מגפה עולמית. נזכיר שאת המילה מגפה כותבים ללא יו"ד בכתיב המלא.

מניין לנו המסכה – כיום אנחנו משתמשים במילה מסכה לציון אביזר לכיסוי לפנים – גם לתחפושת וגם לצרכים משעשעים פחות, כגון מסכה להגנה מפני הידבקות ממחלות. מסכה מקורה בתנ"ך, אבל שם המשמעות שלה אחרת לגמרי: מסכה – מן השורש נס"ך – היא תבנית יצוקה ממתכת, מילה נרדפת לפסל. הדוגמה המפורסמת היא "עֵגֶל מַסֵּכָה" מסיפור חטא העגל.

לצד המשמעות של פסל יש למילה מסכה התנ"כית גם משמעות של כיסוי. כגון בכתוב "כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס" (ישעיהו כח, כ).אם כן נשאלת השאלה: איך קיבלה המילה מסכה את המשמעות המודרנית של כיסוי לפנים? והתשובה היא שהצליל והמשמעות של המילה הלועזית mask (באנגלית) או masque (בצרפתית) התחברו לצליל ולמשמעות (של כיסוי) של המילה התנ"כית מַסֵּכָה, וכך קיבלה המילה חיים חדשים בעברית החדשה.

ומה היו המילים בתנ"ך לכיסוי הפנים? מילה אחת היא אֲפֵר: "וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו" (מלכים א כ, לח), וממנה יש לנו המילים איפור ולהתאפר. המילה השנייה היא מסווה: "וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה" (שמות לד, לג).

מיטיגציה – אִפְחוּת – אִפְחוּת הוא הוא כלל הפעולות שננקטות כדי להפחית ולמתן תוצאות שליליות של אירוע או מצב קשה. בהקשר של התפשטות מחלה האפחות כולל את הפעולות שננקטות כדי להאט ולמתן את התפשטות המחלה. תכליתן של פעולות אלו הוא לשפר את הסיכוי לתת מענה לחולים וכן למשוך זמן בתקווה שיימצא חיסון וישתפר הידע על אודות המחלה ודרכי ריפויה. המונח אִפְחוּת תמורת מיטיגציה (mitigation) נקבע ברשימת מונחי חירום שאושרה באקדמיה בשנת תשס"ז (2007).

The post העברית והנגיף קורונה appeared first on האקדמיה ללשון העברית.