Quantcast
Channel: האקדמיה ללשון העברית
Viewing all 2183 articles
Browse latest View live

מילון ספרדי–עברי מאת משה כהן עמאש

$
0
0

צילום משה כהן עמאש

לתפוצה היהודית בארגנטינה היסטוריה מגוונת ועשירה. רבים יודעים על מיזם ההתיישבות החקלאית של הברון הירש שנועד ליהודי מזרח אירופה בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. אבל לפניו, אחריו ובמקביל לו הייתה בארגנטינה קהילה יהודית חזקה ממוצא אחר – הקהילה הספרדית.

אחת הדמויות הבולטות של קהילה זו היה משה כהן עמאש (Imach). עמאש נולד בשנת 1890 בדמשק והגיע עם משפחתו לארגנטינה בסביבות שנת 1910. בפרוור של בואנוס איירס הוא הקים עם אחרים את "ארגון הקהילה היהודית־ספרדית של פלורס – אגודת דודים", קנה לו מעמד של מנהיג בקהילתו, ונודע בעזרה שהושיט לבני הקהילה במגוון תחומים. בפעילותו הציבורית נמנים ייסוד של בית עלמין יהודי, הקמת בית ספר יהודי דו־לשוני ובית ספר יהודי נוסף.

משה כהן עמאש היה שומר מצוות ורחש אהבה עמוקה לארץ ישראל. הוא היה בקי בעברית ובדקדוקה ובעל ידע נרחב בתנ"ך. הוא כתב ספרי פיוטים לבית הכנסת של יוצאי דמשק מתוך דאגה לשימור המסורת של הקהילה.

עמאש חיבר ספר של ראשי תיבות וספר על הומור, ואף תרגם את ספר משלי לערבית. את כל חיבוריו כתב בכתב ידו בדיו שהוכנה בביתו. הוא אף כרך את הספרים במו ידיו.

גולת הכותרת של פעולתו התרבותית היא מילונו הדו־לשוני הספרדי–עברי – שחיבר וכתב בכתב ידו. המילון משקף את מכלול ידיעותיו בעברית ובספרדית, את אהבתו לעברית, את שקדנותו ואת רצונו להיטיב עם קהילתו.

עמודים 130–131 במילון ספרדי–עברי בחיבורו של משה כהן עמאש

סריקת המילון של משה כהן עמאש נמסרה לארכיון האקדמיה ללשון העברית באדיבות בני משפחתו.

The post מילון ספרדי–עברי מאת משה כהן עמאש appeared first on האקדמיה ללשון העברית.


מלחמת השפות

$
0
0

הייתם יוצאים למלחמה על השפה העברית?

לפני כ־100 שנה תלמידים שבתו, מורים התפטרו  – הכול כדי להבטיח שהעברית תהיה שפת הלימודים!

רגע לפני הקמת 'הטכניון', המוסד הראשון ללימודים גבוהים בארץ, פרצה ביישוב העברי בארץ ישראל "מלחמת השפות".

הסיבה: הגוף המנהל של הטכניון החליט שהלימודים בו ובתיכון הסמוך לו יתקיימו בגרמנית, ולא בעברית. בני היישוב החדש התנגדו להחלטה ויצאו למאבק למען השפה העברית. בין היתר התקיימו שביתות והפגנות של תלמידים, ומורים רבים התפטרו מתפקידם.

בני היישוב העברי הבינו שאם הם רוצים לחנך דור שיוכל ללמוד גם באוניברסיטאות ובמוסדות ההשכלה הגבוהה בעברית, יהיה עליהם קודם כל להקים מערכת חינוך תיכוני עצמאית שבה תשמש רק השפה העברית. בית הספר הראשון שהוקם במערכת זו היה בית הספר הריאלי העברי בחיפה.

המאבק הצליח!

מייד לאחר הקמת בית הספר הריאלי, מנהלי הטכניון נכנעו והודיעו ששפת ההוראה הראשית בטכניון תהיה העברית.

מלחמת השפות שפרצה בשנת 1913 (תרע"ג) הייתה המאבק החשוב הראשון של היישוב העברי, והיא סללה את הדרך למאבקים נוספים שעיצבו את זהותו הלאומית העצמאית של היישוב.

גילוי דעת

The post מלחמת השפות appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

ביאליק מחדש מילים

$
0
0

"נד, נד, נד, נד, רד, עלה, עלה ורד"

"קן לציפור בין העצים"

"רוץ בן סוסי"

מה משותף לכל שירי הילדים הללו? את כולם חיבר חיים נחמן ביאליק, שנחשב למשורר הלאומי.

ביאליק עלה ארצה בשנת 1924, התיישב בתל אביב והפך אותה למרכז תרבותי־ספרותי. נוסף על עיסוקיו הספרותיים היה ביאליק נשיא ועד הלשון העברית: הוא היה חבר פעיל בוועדות מונחים מקצועיות של ועד הלשון ובוועדה לשיפור הלשון, וחידש בהן מונחים רבים. מילים אחרות שחידש משוקעות בעבודתו הספרותית.

ביאליק התנגד לשימוש בפועל לעופף שהשתמשו בו לתאר את תנועת האווירון. הוא סבר שפועל זה אינו מביע את המהירות והחדות שמאפיינות את התנועה הזאת. הוא העלה הצעה אחרת: הפועל לטוס.

הפועל טָס מופיע רק פעם אחת בתנ"ך והוא מתאר את מעופו המהיר של הנשר (כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עלי אֹכֶל). ביאליק הציע ליצור מן הפועל טָס גם את המילים טִיסָה, טַיִס, טַיָּס, מָטוֹס, טַיֶּסֶת (קבוצת מטוסים). הצעתו התקבלה, וכך פועל עתיק יומין ונדיר נעשה מקור לקבוצת מילים המתארת תופעה מודרנית וחדשנית.

עוד מילים שחידש ביאליק ומשמשות אותנו: אוורירי, גחלילית, יבוא ויצוא, מענק, נלעג, פיקחי, צחקק, זנבנב, מצלמה, תאונה ותגובה.

The post ביאליק מחדש מילים appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

איך אומרים ממשלה בעברית?

$
0
0

ערב קום המדינה פנה דוד בן־גוריון אל ועד הלשון וביקש ממנו "לכנס ולפרסם את כל החומר הלשוני והמונחים השייכים לחיי המדינה".

ראשי ועד הלשון נענו לבקשתו, ואף בישרו לו שוועד הלשון עסק במונחים השייכים לחיי המדינה במשך שנתיים ועבודתו עומדת לפני סיום.

גם לשר החוץ הראשון של מדינת ישראל, משה שרת, הייתה העברית חשובה, והוא אף חידש את המילים נוהל והליך (במשמעות פרוצדורה). ידידו אפרים ברוידא, עורך העיתון 'מולד', חידש לבקשת שרת את המילה דַּרְכּוֹן (מן המילה דֶּרֶךְ) במקום "פספורט".

אכן העברית היום עשירה במושגים בתחום הממשל והשלטון והחידושים נטמעו בה היטב. במילים שחודשו: דּוּ־קִיּוּם, בּוֹרְרוּת, מַמְלַכְתִּי, מִמְסָד, סַחֶבֶת, רִבּוֹנוּת, רִכּוּזִי, תַּאֲגִיד, תִּכְנוּן, תַּצְהִיר, תִּשְׁאוּל.

מכתב מדוד בן-גוריון לועד הלשון על הצורך לקבוע מונחי מדינה

The post איך אומרים ממשלה בעברית? appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

העברית ממשיכה לגדול

$
0
0

השפה העברית לא מפסיקה להתחדש גם בימי המדינה. האקדמיה ללשון העברית היא הגוף המוסמך על פי החוק לכוון את התפתחות הלשון העברית, ובין השאר היא קובעת חלופות עבריות למונחים לועזיים בכל תחומי החיים והמדע.

חלק מן החידושים נקבעים בעקבות פניות מן הציבור, ולעיתים האקדמיה פונה לציבור לסייע לה במציאת חלופה עברית מתאימה ומוצלחת.

צהלולים היא אחת ממאות ואולי אלפים של מילים שהתחדשו אחרי קום המדינה. במילים שחודשו: חללית ומשאית, מחשב ומסרון, כריך ומחית, קדימון ופעלולים.

גם אתם רוצים להציע מילים לאקדמיה ללשון? תוכלו לעשות זאת כאן.

ואם תרצו לדעת "איך אומרים את זה בעברית", תוכלו להיעזר בחלופון שלנו, כאן.

The post העברית ממשיכה לגדול appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

עברית לתקופת המרשתת

$
0
0

מילים נוספות מתחום המרשתת (אינטרנט) והטכנולוגיה: מִסְרוֹן (SMS), יִשּׂוּמוֹן (אפליקציה), שָׁרָת (סרבר),  דַּפְדְּפָן (browser), תְּגוּבִית (טוקבק), ואפילו פַּרְצוּפוֹן (אימוג'י או סמיילי).

The post עברית לתקופת המרשתת appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

מערך שיעור יום העברית תש"ף

אקדם 65

$
0
0

תוכן העניינים

  • ספר היובל לכבוד פרופ' חיים כהן, עורך המילון ההיסטורי, עמ' 1
  • מפעלו של פרופ' מורג: מהקלֶטֶת ועד למרשתת, עמ' 1
  • 1,400 מונחים משפטיים חדשים, עמ' 1
  • אהרן ממן, העברית ולשונות היהודים, עמ' 2
  • גבריאל שלו, המינוח – נקודת המוצא לכל דיון משפטי, עמ' 3
  • קציעה כ"ץ, מורי שלמה מורג, עמ' 6
  • אירועים אחרונים, עמ' 6
  • לזכרו של ישראל בן־דוד (תרפ"ה–תשע"ט), עמ' 7
  • מן הארכיון: התפלה, המתקה או תפלול, עמ' 8

The post אקדם 65 appeared first on האקדמיה ללשון העברית.


למד לשונך 131

למד לשונך 132

פיתה

$
0
0

המילה פיתה נראית כמילה עברית. רק דבר אחד מסגיר את מוצאהּ הלועזי – הטעמתה המלעילית, שאינה מתיישבת עם הטעמת המלרע של מילים בסיומת ־ָה ממין נקבה בעברית, דוגמת אישה, גינה, מלכה, משאלה. ואומנם המילה התגלגלה אלינו משפות הבלקן ומיוונית. משפות אלה נשאלה pita/pitta לשפתם של היהודים דוברי הספרדית היהודית (לאדינו), ועם עלייתם הם העשירו את העברית, בין היתר, לא רק בבּורֵקס (צורת רבים) אלא גם בשם לסוג הלחם הדק, העגול והאהוב.

ואולם לאוזניים עבריות דמתה המילה פיתה למילה העברית פַּת ולמילה הארמית המקבילה לה פִּתָּא (גם בנטיית המילה פַּת בעברית תנועת הפ"א היא חיריק, כגון פִּתָּהּ 'הפת שלה'), ועל כן היא נכתבת בתי"ו, ולא כפי שהייתה אמורה להיכתב בתעתיק לעברית בטי"ת. הטעמתהּ נותרה כשהייתה – מלעיל.

הערות

  1. במילון האנגלי של אוקספורד מוצעות השערות מהשערות שונות למקור המילה בשפות הבלקן.
  2. ברור שמקור המילה אינו בערבית – הן משום שאין ההגה p בערבית הן משום שבערבית משמשות לפיתה מילים אחרות, ובהן חֻ'בְּז שַׁאמִי, כֻּמַאגֶ'ה (שמקורה בפרסית), פֻרְנִיֶּה.
  3. הכתיב פיתה (בתי"ו) הטעה בלשנים עבריים, שסברו כי מקור המילה העברית בארמית, וניקודהּ המקובל במילונים העבריים בדגש חזק בתי"ו פִּתָּה.
  4. ייתכן שאף שמו של המאכל האיטלקי המוכר pizza נתגלגל מ־pitta.

The post פיתה appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

קש או קשית ותפקידיה של הסיומת ־ִית

$
0
0

רבים פונים אל האקדמיה ללשון בשאלה – קַשׁ לשתייה או קַשִּׁית לשתייה? האקדמיה אומנם לא עסקה בכך, אולם במילוני העברית מקובלת ההבחנה הזאת: 'קשית' – צינורית המשמשת לשתייה, ו'קש' – קְנה תבואה יבש, וגם שם קיבוצי – קְנֵי תבואה, כשימושו במקרא: "לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן" (שמות ה, יב).

המילה 'קשית' נוצרה בהוספת הסיומת ־ִית למילה קַשׁ כמו מילים רבות אחרות. נשאלת השאלה איזו משמעות יש כאן לסיומת.

בעברית החדשה הסיומת ־ִית משמשת במגוון תפקידים. המוכרים הם:

  • הקטנה – כגון כפית, מפית, כוסית, שקית, ארונית, מחסנית, צינורית[1]
  • שמות כלי רכב – כגון מכונית, משאית, מונית, כבאית, מפרשית, חללית[2]
  • שמות צמחים – כגון חרצית, נורית, עירית, שעונית, קיסוסית, פעמונית
  • שמות בעלי חיים – כגון זיקית, שממית, גירית, גחלילית, חוחית, סנונית
  • מונחי אנטומיה – כגון רשתית, קרנית, כדורית, ביצית, נקבובית.

ריבוי הוראותיה של הסיומת ־ִית הביא להרחבת השימוש בה באופן יוצרני במיוחד – היא נוספת גם לשם עצם כללי ליצירת שם עצם אחר שהוראתו קרובה, למשל: חֶשְׁבּוֹן – ריכוז פרטי רכישה או שירות לשם תשלום; חֶשְׁבּוֹנִית – מסמך ובו פירוט החשבון. לקבוצה זו שייכות מילים כמו מַפּוּחִית, חֲלִילִית, תָּוִית (תווית), תָּגִית ואַבְנִית.[3] וכך נוצרה גם המילה 'קשית', המזכירה בצורתה יחידה אחת של 'קש', קנה יבש.

מפעם לפעם נוצרות באקראי בדרך זו מילים שקונות להן שביתה בפי הדוברים: 'ניילונית' משם החומר 'ניילון' במשמעות 'שקית שקופה לשמירת דפים' (המונח שקבעה האקדמיה הוא 'שומרן דפים'),[4] וכך גם מונחים אחרים שהאקדמיה לא דנה בהם (רבים מהם שמות כלים או מכשירים שנגזרים משם עצם כללי): בִּדּוּרִית (בלי ניקוד: בידורית; מכשיר חשמלי המשמש להגברת קול); אִרְגּוּנִית (ארון מגירות או סוג מסוים של ארגז לכלי עבודה); מִגּוּנִית (מיגונית; יחידת מיגון ניידת העשויה בטון מזוין או פלדה); כִּרְבּוּלִית (מין שמיכה שמתכרבלים בה).

הסיומת ־ִית ליצירת שם מכשיר – מאיברי גוף

הסיומת ־ִית נוספת לשמות איברי גוף כדי לציין מכשיר שמזכיר בצורתו או במיקומו או בתפקידו את האיבר שלשמו היא מצטרפת: יָדִית, רַגְלִית, בִּרְכִּית, עֵינִית, אָזְנִית (אוזנית), לְשׁוֹנִית, פֻּמִּית (פומית; פּוּם הוא פֶּה בארמית), יַרְכִּית ("טוניקה"), קַרְסֻלִּית (קרסולית; מַעֲטֵה בַּד או עור העוטף את קצות המכנסיים ומהדק אותם לקרסוּליים). קבוצה של מונחים בסיומת ־ִית שבבסיסם איברי גוף נקבעה במילון למונחי חקלאות משנת תש"ח – לציון רצועות המשמשות ברתימת סוסים: חָטְמִית, מִצְחִית, עָרְפִּית, סַנְטֵרִית, גְּרוֹנִית, גַּבִּית, מָתְנִית, לֶחְיוֹנִית ועַכּוּזִית.[5]

בעברית הקלסית בהיעדר שיטה זו ליצירת שמות מכשירים, שימש לעיתים שם האיבר עצמו לציון המכשיר:

  • יָד במשמעות בית אחיזה, קת: "שְׁתֵּי יָדוֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד" (שמות כו, יז); "מונבז המלך עשה כל ידות הכלים שליום הכיפורים של זהב" (יומא ג, י).
  • רֶגֶל במשמעות מוט המשמש בסיס לשולחן וכדומה: "וַיִּתֵּן אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו" (שמות לז, יג).
  • אֹזֶן במשמעות בליטה בכלי לאחיזה או רצועה לקשירה: "ואזני החמת ואזני התרמיל" (מקוואות י, ג); "סנדל שנפסקה אחת מאוזניו ותיקנה" (כלים כו, ד).
  • לָשׁוֹן במשמעות רצועה: "לשון של זהורית" (יומא ד, ב); "לשונות של ארגמן" (בבא מציעא ב, א).
  • עַיִן במשמעות חור עגול בכלי: "השרץ שנמצא בעין של תנור, בעין של כירה" (כלים ח, ז).

__________________________________

[1] ואף בלשון המקרא: צלֹחית, צפיחִת; ובלשון חכמים: דוגית, גדודית, כדית.

[2] להרחבה ראו מכונית מן המוכן.

[3] אף לשימוש זה יש ניצנים כבר במקורות. בלשון המקרא: שְׁאֵרִית, גָּפְרִית, בֹּרִית, תָּכְנִית, אַחֲרִית, רֵאשִׁית; ובלשון חכמים: גִּיגִית, קַרְקָעִית, זִבּוּרִית, חַרְסִית, יַבְּלִית, עַרְבִית, שַׁחֲרִית.

[4] להרחבה ראו עברית בבית הספר.

[5] עם זאת לעיתים נגזרת מילה חדשה משם איבר באמצעות סיומת אחרת, למשל: בִּטְנָה (ולא בִּטְנִית), אֶצְבָּעוֹן, שְׂפָתוֹן, וכן פריטי הלבוש מִצְחָה (כיום מצחייה), שִׁכְמִיָּה, כְּתֵפִיָּה וכְתֵפָה. וכן להפך – לעיתים נוספת הסיומת ־ִית לשם איבר במשמעות אחרת: שוֹקִית למשל היא העצם הסמוכה לשוק.

The post קש או קשית ותפקידיה של הסיומת ־ִית appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

הַתְפָּלָה, הַמְתָּקָה או תִּפְלוּל?

$
0
0
המהנדס אלכסנדר זרחין, שהיה חלוץ מחקר התפלת המים בישראל הצעירה

המהנדס אלכסנדר זרחין, חלוץ מחקר התפלת המים בישראל

בטבת תשכ"ג, ינואר 1963, קיבל ראש הממשלה דוד בן־גוריון מכתב מאת המהנדס אלכסנדר זרחין, שהיה חלוץ מחקר התפלת המים בישראל הצעירה. במכתבו מזכיר זרחין הקצבה שאמור היה לקבל מהממשלה לקידום בניית מתקני התפלה שעליהם שקד. בן־גוריון השיב לזרחין קצרות שידבר על ההקצבה עם השרים המופקדים על כך, ואת יתר המכתב הקדיש לשאלה לשונית – ביקורת על השימוש בשורש תפ"ל במשמע הרחקת המלחים ממי הים. בן־גוריון מציין שתפל פירושו חסר טעם ולא חסר מלח, ולכן הוא מבכר את המילה "המתקה" על "התפלה". לדבריו בכל לשונות אירופה מכנים מים שאינם מלוחים "מים מתוקים" – ואיש אינו טועה לחשוב שהכוונה למים שהומתקו באמצעות סוכר.

כשלוש שנים קודם לכן, בניסן תש"ך, דנה בשאלה זו מליאת האקדמיה – והחליטה לקבל את המונח 'המתקה' ולפסול את "התפלה" מטעמים דומים לטעמים שמנה בן־גוריון במכתבו.

כך אמר בישיבה המזכיר המדעי של האקדמיה באותה עת, אהרן דותן: "בציבור מהלכות כיום שלוש מילים לציון נטילת המלחים ממי הים: הַמְתָּקָה, הַתְפָּלָה, תִּפְלוּל. תפל פירושו חסר טעם, ולאו דווקא חסר מלח. מי ים שניטלה מליחותם אינם חסרי טעם כלל וכלל, אינם תפלים. מתוק משמש במקרא ובלשון חז"ל גם בהוראת עָרֵב, טעים, והוא התואר הרגיל למים הטובים לשתייה". שמואל ייבין הביא כסמך את לשון הפסוק "וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם" (שמות טו, כה), שפירושו "נרפאו המים ממרירותם", והציע שלהוספת סוכר למים ייקרא מִתּוּק, בניגוד להמתקה שפירושה הפיכת המים לראויים לשתייה. ואכן, המונח הַמְתָּקַת מַיִם התקבל ב־19 קולות ללא כל התנגדות, ודחה את 'התפלת מים' ואת 'תפלול'.

כעבור למעלה מ־42 שנים, במרחשוון תשס"ג (2002), דנה שוב מליאת האקדמיה במונחים אלו, והוחלט לאשר אף את המונח 'התפלת מים', שנעשָׂ‎ה רווח. פרופ' אהרן דותן השתתף גם בישיבה זו, וכך אמר: "לפני למעלה מארבעים שנה הייתי מזכיר הוועדה שפסלה את ההצעה 'התפלה'. הנימוק היה אז שתפל הוא חסר טעם, והרעיון איננו להפוך מי ים למים תפלים, אלא למים טובים לשתייה, המכונים בעברית מים מתוקים. בינתיים עברו ארבעים שנה, ומים מותפלים אינם מים תפלים אלא מים טובים. לכן אפשר להכשיר את התפלה, שהתקבלה בציבור". ואכן, בהצבעה אושרה פה אחד ההצעה להכשיר את המונח 'התפלה' לצד 'המתקה', ובמילוני האקדמיה כעת מופיעים שני המונחים גם יחד.

הינה לשון המכתב ששלח בן־גוריון למהנדס אלכסנדר זרחין (תודה שלוחה לארכיון בן־גוריון על הסכמתם לשימוש בצילום המכתב. סימול התיק: אוסף שבתי טבת, 71–2–25).

מכתב ששלח בן־גוריון למהנדס אלכסנדר זרחין, ארכיון בן־גוריון

ירושלים כ"ה בטבת תשכ"ג, 21 בינואר 1963

מר זרחין יקר –

קיבלתי היום מכתבך מיום 17.1.1963. בענין ההקצבה אדבר עם השרים שזה בסמכותם: שר האוצר ושר הפיתוח.
הפעם אני רוצה להתנגד למילה התפלה, גם לאחר שקראתי ועיינתי במכתבך לאקדמיה העברית מיום 17.1.1960.
בכל לשונות אירופה מבחינים בדיבור על מי אגם בין מים מתוקים ובין מים מלוחים. ויש אומרים על אגם מי כנרת שמימיו מתוקים – אין מתכוונים לומר שהומתקו על ידי סוכר אלא שאינם מלוחים, וכל אדם מבין שהכוונה למים בלתי מלוחים.
אתה רוצה להשתמש במילה התפלה לזיכוך המים המלוחים ממלחם. אנו מוצאים את המילה תפל בתנ"ך בתואר ובפועל. ואתחיל מהפועל. בשמואל ב' אנו מוצאים פסוק זה "ועם עקש תתפל" (כב כז). לא ייתכן שהכוונה היא שבמאבק עם עקש תעקור מתוכו את המלח, אלא להיפך – תהיה לא פחות מעוקם ועקש.
התואר תפל נמצא כמה פעמים בתנ"ך. ביחזקאל יג י: "והנם טחים אותו תפל". כלום הכוונה פה בלי מלח? ושוב נאמר שם: "אמור אל טחי תפל ויפול היה גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש תפולנה ורוח סערות תבקע. והנה נפל הקיר הלוא יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם". ברור שהכוונה תפל – בלי דבק, ולא בלי מלח (ושוב יש תפל שם יד, טו). וגם בפרק כב: "ונביאיה טחו להם תפל חוזים שוא וקוסמים להם כזב".
באיוב יש "היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות" (ו,ה). ברור שהכוונה למאכל חסר טעם כמו ריר חלמות, אבל לא כל אוכל שאין בו מלח. כלום מוכרחים לאכול שוקולד דווקא עם מלח כדי שלא יהיה טעמו כריר חלמות? תפל – לא מראה כאן על חוסר מלח אלא על חוסר טעם.
באיכה (ב יד) נאמר: "נביאיך חזו לך שוא ותפל… ויחזו לך משאות שוא ומדוחים". מכאן ברור שתפל הוא שם נרדף לשוא, למדוחים, אבל לא לדבר שאין בו מלח. כלום לחם מבלי מלח אי אפשר לאכול? כלום הוא כריר חלמות, או כשוא ומדוחים?
תפל דומה לתפלה, כמו שנאמר בירמיהו: "ובנביאי שמרון ראיתי תפלה הנבאו בבעל ויתעו את עמי את ישראל" (כג יג). שוב ברור שהכוונה למשהו שאין לו שחר, שהוא מתעה, אבל לא מחוסר מלח. אין כל רע וחטא והתעיה ומדוחים בדבר שאין בו מלח. גם באיוב נאמר "מעיר מתים ינאקו ונפש חללים תשוע ואלוה לא ישים תפלה" (כד יב). אין לתפלה פה שייכות לחוסר מלח.
והיות שתפל פירושו חוסר טעם, מדוח שוא, זיוף והטעיה, אין להגיד התפלת מים, כי התפלה היא השחתה במובן החומרי או במובן המוסרי. ומכיוון שאומרים מים מתוקים למים שאינם מלוחים, מוטב לפי עניות דעתי להגיד המתקת מי הים.

בהוקרה, ד' בן גוריון

The post הַתְפָּלָה, הַמְתָּקָה או תִּפְלוּל? appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

סטודנט או סטודנטית לתמיכה באתר האקדמיה

$
0
0

האקדמיה ללשון העברית
מחפשת
סטודנט או סטודנטית לתמיכה באתר האקדמיה

תיאור התפקיד

תמיכה טכנית בהפעלת אתר האקדמיה, הזנת שוטפת של תכנים, סיוע לעורך התוכן, איתור תקלות ועבודה מול אנשי מערכות המידע.

דרישות התפקיד

  • היכרות בסיסית עם HTML, CSS, JavaScript ותוכנות Office.
  • ידע וניסיון ב-wordpress – יתרון
  • ידע ב-PHP – יתרון
  • יכולת למידה גבוהה
  • יוזמה ועצמאות
  • שליטה בתוכנות עריכה של גרפיקה, שמע ווידאו – יתרון
  • היקף העבודה עד 120 שעות בחודש
  • מקום העבודה בקריית האוניברסיטה, גבעת רם, ירושלים
  • שכר סטודנט לפי תנאי ההעסקה בשירות המדינה

קורות חיים יש לשלוח אל האקדמיה בכתובת darush5@hebrew-academy.org.il

>>> רק פניות מתאימות ייענו.

The post סטודנט או סטודנטית לתמיכה באתר האקדמיה appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

גלוסר המילים השאולות מן היוונית ומן הרומית

$
0
0

"אמר ר' יונתן דבית גוברין, ארבעה לשונות נאים שישתמש בהן העולם. ואילו הן: לעז [יווני] לזמר, רומי לקרב, סורסי [ארמי] לאילייא [קינה], עברי לדיבור. ויש אומרים, אף אשורי לכתב" (ירושלמי מגילה א ח; עא ע"ב)

גלוסר המילים השאולות מן היוונית ומן הרומית
במקורות היהודיים הבתר־מקראיים

לרכישה כעת בחנות הספרים שלנו

במשך כאלף שנים מאז כיבוש ארץ ישראל בידי אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפסה"נ ועד כיבושה בידי המוסלמים בשנת 638 לסה"נ ישבו יוונים ורומים בארץ. מתקופה ארוכה זו יש בידינו עדויות רבות למגעים תרבותיים בין היוונים ליהודים – ומאוחר יותר בין הרומאים ליהודים – בארצם ובתפוצותיהם. אחד הסממנים המרכזיים המעידים על מגע תרבותי הוא השפה. ואכן השפעתה של התרבות היוונית, ומאוחר יותר היוונית הרומאית, על לשון היהודים ניכרת בחדירת מספר רב של מילים זרות ושאולות המשמשות בספרות חז"ל בימי התנאים והאמוראים. רבות מהן נטמעו בעברית ומשמשות עד ימינו.

גלוסר זה מציג למעלה מאלף וחמש מאות מילים שאולות מיוונית ומלטינית מן המקורות היהודיים הבתר־מקראיים. המקורות הללו הוהדרו מכתבי יד נבחרים במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית. איסוף המילים השאולות, זיהוי מקורן היווני או הרומי וביאור משמעותן בליווי מובאות מן הספרות מעידים על טיבו ועל עומקו של המפגש התרבותי.

המחברת ד"ר נורית שובל־דודאי היא מרצה לשפות הקלסיות באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ונמנית עם חוקרי מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית. עבודותיה עוסקות בהיסטוריה התרבותית של רומא ובמגעים הלשוניים של העברית עם היוונית ועם הרומית.

 

 

 

 

 

 

 

The post גלוסר המילים השאולות מן היוונית ומן הרומית appeared first on האקדמיה ללשון העברית.


שלשום ומוחרתיים

$
0
0

שלשום

מעת לעת אנחנו מקבלים הן מילדים הן ממבוגרים את ההצעה החביבה להוסיף לשפה העברית את המילה "אתמוליים". אלא שמונח אחר משמש במשמעות 'היום שלפני אתמול' ומוכר לנו כבר מלשון המקרא – הלוא הוא שלשום. בתנ"ך המילה שלשום מופיעה תמיד בסמיכות ל'אתמול' או 'תמול', כגון "כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם" (שמואל א ד, ז) – ומובן שמדובר בשני ימים רצופים.

יש הסוברים כי המילה שלשום היא מיזוג של 'שלוש' ו'יום' – שלשום הוא היום השלישי מהיום, כולל היום, בספירה לאחור. לדעה זו יש תימוכין ממקבילה באכדית (מה שהביא חלק מן החוקרים להשערה שמדובר במילה שאולה), ובאיגרת מתל אל־עמארנה נמצא ביטוי מאכדית דומה ל"תמול שלשום".[1] ואולם ברוב היקרויותיה של שלשום בתנ"ך היא מופיעה בכתיב החסר שִׁלְשֹם, כלומר בלי האות וי"ו של הרכיב יוֹם.

הסבר אחר הוא שהמילה שלשום נוצרה מן המילה 'שלוש' והסיומת ־ם לציון תואר הפועל, כמו בתואר הפועל פִּתְאוֹם, ובדומה לתוארי הפועל יומם, חינם, דוּמם, אומנם.

מוחרתיים

כפי שרבים מן הפונים מקפידים לציין, ההצעה "אתמוליים" נשענת על המילה מָחֳרָתַיִם (בכתיב מלא: מוחרתיים) – צורת הזוגי של המילה המקראית מָחֳרַת (=מוחרת), המציינת "מחר שני".

ומניין לנו מוחרתיים? המילה כלולה ברשימת הצעות מינוח של זאב יעבץ. בשנת תרנ"א (1891) הוא הציע להשתמש בה כחלופה ל־übermorgen (בגרמנית). המילה מתועדת כבר בנוסחים של מדרשים מאוחרים, למשל במדרש תהילים: "אמר להן יש לי לחרוש למחר, אבל המתינו לי עד שאחרוש ולמחרתים נלך ביחד" (יב, א); [2] ונראה שיעבץ הכירהּ משם. ואולם למעט היקרויות נדירות אין היא משמשת בספרות העברית עד לעת החדשה.

המילה 'מוחרתיים' הכלולה ברשימת הצעות מינוח של זאב יעבץ

מתוך הָאָרֶץ – ספר לכל נפש ולכל בית בישראל, ירושלים תרנ"א (1891)

נעיר כי בלשונות מוכרות רבות אין מילה מיוחדת למוחרתיים, וכדי להביע רעיון זה נדרשים צירופי מילים. ברבות מהן משמש צירוף מעין 'לאחר מחר', כגון بَعْدَ غَدٍ בערבית (במדוברת: בַּעד בֻּכְּרַה), the day after tomorrow באנגלית, послезавтра ברוסית, après demain בצרפתית, pasado mañana בספרדית, dopodomani באיטלקית, i övermorgon בשוודית, i overmorgen בדנית ובנורווגית.

אתמול

המילה אֶתְמוֹל[3] או תְּמוֹל מופיעה בתנ"ך במשמעות 'היום הקודם': "מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶם" (שמואל א כ, ז), ובכמה צירופים גם בהוראה כללית יותר – למשל "וְלֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם" (יהושע כ, ה), כלומר 'מלפני כן'. היא שימשה בלשונות שמיות בתפוצה רחבה למדי – געז בדרום וארמית בצפון, אכדית במזרח ועברית במערב – עדות לקדמותה, אך גם מקור הקושי בזיהוי גיזרונה.

יש הגורסים כי האל"ף שורשית, אולם לדעת אחרים דווקא התי"ו שורשית, ואילו האל"ף היא אל"ף מקדימה (פרוסתטית) – כמו שאולי משתקף בכתיב תְּמוֹל, ובדומה לזְרוֹעַ–אֶזְרוֹעַ ועוד. במקביל ל'אתמול' ישנה במקרא גם 'אמש'.[4]

מחר

המילה מָחָר (או מָחֳרָת) ידועה מן המקרא במשמעות 'היום שאחרי היום': "הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ" (שמות י, ד), ולעיתים גם במשמעות 'בעתיד': "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר" (דברים ו, כ). למילה מחר העברית יש מקבילות בלהגי הארמית, אך גיזרון המילה אינו מחוור דיו. ר' יהודה הלוי הציע שהרכב המילה הוא מה + אחר, מעין 'מה שיבוא אחר כך', אולם לרוב סוברים שגיזרונה הוא "יוֹם אַחַר" והמ"ם של 'יום' נבלעה באל"ף של 'אחר'; ואומנם הצורה 'יומחרא' (בהיבלעות האל"ף) מתועדת בארמית.

__________________________

[1] תרגומי המקרא לארמית נאלצו להתמודד עם חסרון המונח: את "תמול שלשום" תרגם אונקלוס "מאִתמלי ומדקמוהי" ('מאתמול ומשלפניו'), ובתרגום השומרוני ישנה החלופה המעניינת "אתמל תליתאי" ('אתמול שלישי').

[2] ברם, מילה זו אינה מופיעה בכל נוסחי המדרש (כך למשל בכתב היד שהועתק ל"מאגרים" של מפעל המילון ההיסטורי; במקומה בא הצירוף 'אחר כך'). המובאה הקדומה ביותר הידועה לנו מופיעה בכתב יד מן המאה השלוש עשרה, כתב יד אוקספורד 165, של הילקוט המדרשי 'שכל טוב': "וכדי שלא יהיו ישראל עושים ב' ימים טובים משונים זה מזה, האב היום והבן למחר ואחיו למחרתיים" (שמות יב ד"ה החדש הזה). מובאה קדומה אחרת מופיעה בכתב יד מן המאה החמש עשרה של ספר העתים שכתב רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני (בן המאה השתים עשרה): "אבל אמר אמול מחר מחרתים" (קסה ד"ה וראינו לאחד).

[3] בתנ"ך גם אֶתְמוּל ואִתְּמוֹל.

[4] להרחבה: אמש

The post שלשום ומוחרתיים appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

כְּרִית

$
0
0

המילה כרית משמשת בפי אנשי הטבע לציון אזור החוף שמתכסה ונחשף בגאות ובשפל. יש בעלי חיים שחיים בדיוק באזור הזה, ולכן נחוצה לחוקרים מילה מיוחדת לכך. כך למשל זכו שתי רַכִּיכוֹת לשם הלוואי כְּרִית: צֹהַר כְּרִית, חֲרוּט כְּרִית.

יש המשתמשים במילה כְּרִית לציון מחזור הגאות והשפל (tide באנגלית).

מניין הגיעה אלינו המילה כְּרִית?

במקרא נזכר נחל כְּרִית בסיפור על אליהו לאחר שאמר לאחאב "חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי", ציווה עליו ה': "לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן" (מלכים א יז, ג).

בתלמוד הירושלמי נדונה השאלה מתי נחשבים מים ויין לטמאים בשל היותם במצב גלוי – משום החשש שבעלי חיים ארסיים שוהים בהם. בהקשר זה מסופר על חכם ששתה מבור שהיו בו מעט מים, והסיבה היא שהיו "הגשמים מטפטפין ויורדין" (כלומר בשל הגשם המים לא "עמדו" ולכן לא היה חשש). על כך שואל אחד החכמים: "ועד היכן", ומשיב לו חכם אחר "עד כדי שתפוח הכרית", ובנוסח אחר – "עד כדי שתפרח הברית". על פי הנוסח הראשון היו שפירשו את המילה "כרית" 'זרם מים' או 'גל מים'.

כך כנראה הבין גם המשורר שאול טשרניחובסקי את המילה. בעקבות התלמוד הוא משבץ את הצירוף "שתפוח הכרית" באחד משיריו, כמובא במילון אבן־שושן: "וְאִם יָשֹׁךְ יָם זוֹעֵף וְתָפוּחַ הַכְּרִית" (טשרניחובסקי, שירים, תשי"ג, עמ' 313).

The post כְּרִית appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

חדר בריחה – יום השפה העברית

$
0
0

מה הייתם אומרים לוּ חזרתם אחורה בזמן לשנים 1913–1914 שבהן התרחשה מלחמת השפות?
היוזמה היפה של נועה בן חמו, מורה ללשון בבית הספר ויצ"ו ניר העמק שבעפולה, העניקה לתלמידיה חוויה לשונית יוצאת דופן. היא הקימה בעבורם "חדר בריחה" בבית הספר והחזירה אותם אחורה בזמן.

פירוט המיזם כפי שמציגה אותו המורה נועה בן חמו:

חדר בריחה הוא משחק הרפתקאות פופולרי בקרב בוגרים ובני הנוער בפרט. במהלך המשחק קבוצת אנשים ננעלת בחדר וכדי לצאת ממנו עליה לפתור בהצלחה סדרה של חידות באמצעות שימוש בחפצים הנמצאים בחדר, פיענוח צפנים אם ישנם ומציאת רמזים. כל חדר בריחה מספר סיפור. לפני הכניסה לחדר המשתתפים נחשפים לנושא שבו עוסקת ההרפתקה שאליה הם עומדים להיכנס. "חדר הבריחה" מעוצב כחדר העבודה של אליעזר בן־יהודה ומונחים בו חפצים המתאימים לאישיותו של בן־יהודה ולרוח התקופה.

 

מהי מלחמת השפות?

"מלחמת השפות" התרחשה בארץ בשנים תרע"ג–תרע"ד (1913–1914) ונגעה למעמדה של השפה העברית כשפת הוראה במערכת החינוך בארץ. חברת "עזרה" הייתה חברה יהודית-גרמנית לא ציונית שהקימה מוסדות חינוך בארץ ששפת ההוראה העיקרית בהם הייתה גרמנית. בשנת 1908 הקימה חברת "עזרה" מוסד על תיכוני ללימוד מקצועות מדעיים "הטכניקום" שלימים נקרא הטכניון. ביום 26 באוקטובר 1913 החליט הגוף המנהל של מוסד זה כי שפת ההוראה בו תהיה גרמנית ולא עברית. ההחלטה עוררה סערה ציבורית, ומורים ותלמידים שלמדו במוסדות החינוך של חברת "עזרה" מחו נגד ההחלטה.

 

תחיית השפה העברית

באמצעות "חדר הבריחה" ניתן להפיח חיים באירוע ההיסטורי. על פי סיפור המסגרת שיצרה היו תלמידיה קבוצת נערים מהיישוב היהודי שהתנגדה להחלטת חברת "עזרה". אם יעמדו בכל מכשול ואתגר שהציבו בפניהם אנשי חברת "עזרה" יצליחו להציל את השפה העברית ולשמור על מעמדה כשפת ההוראה הרשמית של מוסד הטכניון.

 

המשימות עוסקות כולן בלשון:

  • גלובוס – זיהוי ארצות המוצא של מילים לועזיות שהשתרשו בשפה ומיקומן על גבי הגלובוס
  • טלפון חוגה – האזנה לשיחת טלפון וזיהוי השגיאות הלשוניות בשם המספר
  • מילון – איתור מילים המופיעות על "מדפי הספרים", מציאת הערך המילוני שלהן וחיבור משפטים המכילים מילים אלו
  • תמונה משפחתית – מציאת משפחת מילים החוזרת על עצמה בקטע, זיהוי השורש של המשפחה ומציאת המילה (שורש + משקל)
  • תנ"ך – חיפוש פסוקים מסוימים וזיהוי ניבים וביטויים המופיעים בהם
  • מנורת שולחן – קריאת גילוי הדעת שכתבו אליעזר בן־יהודה ושותפיו וכתיבת גילוי הדעת בניסוח עדכני
  • מכונת כתיבה – כתיבת טיעון סביב השאלה אם יש לאסור על לימוד בשפה זרה בטכניון
  • פטיפון – האזנה לשיר "אליעזר בן־יהודה" וזיהוי חמישה צירופים של שם עצם ותואר

למידה דרך משחק וחוויה גורמת הנאה ומפתחת סקרנות ועניין אצל התלמידים. הרעיון ליצור חדר בריחה בבית הספר נועד לתת מענה להיבטים נוספים מלבד למידה פעילה וחברתית: עבודת צוות, פתרון בעיות, יצירתיות וחשיבה ביקורתית.

אביזרי פסטיבלשון אביזרי פסטיבלשון אביזרי בינגו פסטיבלשון

עוד בתוכנית – "פסטיבלשון":

פסטיבל תחנות צבעוני ומהנה – כאשר כל תחנה עוסקת בנושא לשוני אחר. התלמידים יעברו בין התחנות ועל כל השתתפות בתחנה יקבלו ניקוד.

הפסטיבל עוד בשלבי תכנון והקמה ויתקיים ביום השפה העברית תש"ף.

חלק מהתחנות המתוכננות:

The post חדר בריחה – יום השפה העברית appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

מ־VAR לשיפוט מסך

$
0
0

נציגים מהאקדמיה ללשון העברית וענף הכדורגל
בחרו חלופה בעברית למונח הלועזי VAR

בשלהי עונת הכדורגל של שנת תשע"ח–תשע"ט (2018–2019) הצטרפה ישראל למדינות שעברו לשיטת שיפוט באמצעות VAR – ראשי תיבות של Video Assistant Referee.

נוהל שקבע איגוד השופטים מורה כי שופט ליגת העל, עוזר לשופט ומפעיל טכני יעקבו אחר התנהלות משחק הכדורגל באמצעות מצלמות הפרוסות לאורך המגרש, ויתריעו לפני השופט במגרש על בעיית שיפוט באחד מארבעה מצבים: (1) עבירה שהובילה לשער; (2) החלטה על בעיטת עונשין; (3) אירוע המחייב כרטיס אדום; (4) טעות בזיהוי בשליפת כרטיס אדום.

אוהדי המשחק, פרשנים, שדרנים, שופטים ושחקנים אוהדי העברית חברו למזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העברית במטרה למצוא חלופה עברית מתאימה לראשי התיבות הללו, שתסייע לכל העוסקים במלאכה לשחק כדורגל בעברית.

לאחרונה התכנסו נציגים מן האקדמיה ללשון ומומחים בענף הכדורגל בישראל כדי לדון בהצעות לחלופה עברית שהתקבלו מהציבור הרחב ומן המומחים. את ענף הספורט ייצגו רונית תירוש, יו"ר איגוד שופטי הכדורגל; שמוליק שטייף, שופט ומנהל פרויקט הטמעת ה־VAR בישראל; שלומי ברזל, עיתונאי וראש מערך ההסברה של ההתאחדות לכדורגל בישראל; אריאל הופרט, יועץ תקשורת במשרד מינקובסקי תקשורת; ואוֹרי אוּזן, שחקן כדורגל לשעבר, פרשן ומאמן קבוצת הנוער של הפועל תל אביב. מטעם האקדמיה ללשון העברית השתתפו המזכירה המדעית של האקדמיה רונית גדיש, מרכזת המינוח במזכירות המדעית ויקי טפליצקי בן־סעדון, ראש מדור קשרי קהל תליק כרמון ויועצת התקשורת של האקדמיה ורד ליון־ירושלמי.

שלוש הצעות עלו לשלב הסופי ו'התחרו' על תפקיד החלופה העברית:

  • מערכת שׁוּר (מן הפועל לשוּר = לראות)
  • מערכת שיפוט מסייעת (ובראשי תיבות מש"ם)
  • שׁוֹפֵט מָסָךְ, שִׁפּוּט מָסָךְ.

בדיון עלו כמה שאלות: האם ללכת בעקבות הלועזית וליצור מונח שהוא ראשי תיבות? האם לחדש מילה או להשתמש במילים קיימות? האם עיקרו של העניין הוא המערכת הטכנולוגית או האנשים המפעילים אותה ומשתמשים בה?

לאחר דיון מעמיק וממצה נבחר בהסכמה כללית הצירוף שׁוֹפֵט מָסָךְ ולצידו שִׁפּוּט מָסָךְ כחלופה העברית של VAR. יתרונם של צירופים אלו שהם מדויקים, שקופים ונוחים לשימוש. הם גם מתאימים מאוד לתנועת היד (צורת מלבן) שמסמן השופט במגרש קודם שהוא ניגש למערכת. צמד החלופות נותן מענה לכפילות שיש במונח VAR – המציין הן את השופט עצמו הן את המערכת המאפשרת את השיפוט – אדם וטכנולוגיה כאחד. כאשר מתכוונים לאדם נאמר למשל: "שופט מסך ישראלי בליגת האלופות", "שופט מסך ימליץ לבחון אירוע רק כאשר מדובר בטעות ודאית"; ואילו כשעוסקים במערכת נאמר לדוגמה: "בכל משחק תוצב ליד ניידת השידור באצטדיון גם ניידת שיפוט מסך", "המשחק הופסק, והשופט התבקש לבדוק את ההחלטה במערכת שיפוט המסך".

במזכירות המדעית של האקדמיה אומרים: "עכשיו הכדור במגרש של השופטים, השחקנים, השדרנים והאוהדים. אנו מקווים שהם יאמצו את החלופות העבריות שִׁפּוּט מָסָךְ ושׁוֹפֵט מָסָךְ ויטמיעו אותן במשחקים, בשידורים ובפרסומים השונים".

יו"ר איגוד שופטי הכדורגל, רונית תירוש, מוסיפה: "במדינת ישראל השפה העברית – מלבד היותה שפת הדיבור של ציבור האזרחים – היא ערך העומד לעצמו. מחובתנו לדאוג שיהיו חלופות עבריות מתאימות למונחים לועזיים בכלל תחומי החיים. נציגי האקדמיה ללשון העברית ונציגי איגוד השופטים, השחקנים והמאמנים הסכימו על מונחים עבריים פשוטים וישימים, הקרובים ככל האפשר למקור הלועזי. אין לי ספק שבעזרת העיתונאים והפרשנים נוכל להטמיע את המונחים החדשים בהצלחה רבה".

 

The post מ־VAR לשיפוט מסך appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

תחייה והתחדשות בלשון העברית

$
0
0

תחייתה והתחדשותה של העברית: מחקרים ועיונים מאת אילן אלדר

לפרטים ולרכישת הספר

הספרות העברית החדשה והשָׁבתה של העברית לחיים מלאים נדונו במחקרים רבים בתחום העברית ואף בבלשנות הכללית. שאלות יסוד עדיין מעסיקות את החוקרים: מה תפקידה של ספרות ההשכלה בשיבת העברית לדיבור? כיצד הונחלה העברית בפי יושבי הארץ? במה דומה תחיית העברית לתהליכים דומים בלשונות אירופה ובמה היא שונה מהם? מה כוחם והשפעתם של מתכנני הלשון בהכוונת השפה המדוברת? שאלות אלו ושאלות קרובות נדונות בספר זה.

הספר "תחייה והתחדשות בלשון העברית" מכנס עשרה ממחקריו של המחבר בעברית החדשה. רובם התפרסמו בעבר בכתבי עת ובספרי יובל. פרקי הספר עוסקים בנושאים המרכזיים והעקרוניים בחקר העברית החדשה בהתהוותה ובשלבי התפתחותה הראשונים, ויש בהם גם דיון בפועלם של אישים מרכזיים בספרות העברית החדשה ובוועד הלשון.

על המחבר: אילן אלדר הוא פרופסור אמריטוס של אוניברסיטת חיפה הוא פילולוג ובלשן עברי. מחקריו בארבעים שנות פעילותו המחקרית עוסקים בהיסטוריה של הלשון העברית, בתולדות חקר הלשון העברית בימי הביניים, בתורת הקריאה במקרא, במסורותיה הלשוניות של העברית, בשיטות הניקוד ובחקר התפתחות העברית החדשה. מספריו בהוצאת האקדמיה: תורת הקריאה במקרא (תשנ"ד); תכנון לשון בישראל (תש"ע); לתולדות תורת הלשון העברית בימי הביניים: האסכולה האנדלוסית (תשע"ד).

The post תחייה והתחדשות בלשון העברית appeared first on האקדמיה ללשון העברית.

Viewing all 2183 articles
Browse latest View live