אנחנו נשאלים הרבה אם יש ביטוי לציון תנועת הראש המסמנת "לא" – כלומר תנועת הראש מצד לצד. תשובתנו היא שאין ביטוי מדויק לתנועה זו. לעומת זאת יש לעברית פתרון נאה לתנועת הראש להבעת "כן" – הפועל הִנְהֵן הגזור מן המילה הֵן במשמע 'כן'.
במקרא תנועת הראש מתוארת בביטויים הניד בראשו ומְנוֹד רֹאשׁ ואף בפועל נָד לעצמו, אלא שכל אלה משמשים להבעת רחמים או לעג כלפי הסובלים מצרה. לדוגמה:
- לָשׂוּם אַרְצָם לְשַׁמָּה שְׁרִיקֹת עוֹלָם, כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיָנִיד בְּרֹאשׁוֹ (ירמיהו יח, טז)
- תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם מְנוֹד רֹאשׁ בַּלְאֻמִּים (תהלים מד, טו)
- אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ (ירמיהו כב, י).
בעברית המאוחרת יותר אפשר למצוא גם את הצירוף נד בראשו באותה המשמעות:
- "על רבי אלעזר בן דמה ינוד ראשינו, שנהרג על מצות תפלין (מתוך סליחה על עשרת הרוגי מלכות)
השימוש בביטויים אלו להבעת רחמים הוא הרגיל בספרות העברית לדורותיה, ואפשר למצוא אותו גם בספרות העברית החדשה (למן המאה התשע עשרה). למשל:
- והוגא הביט אליו בחמלה ובמנוד ראש. (מאפו, עיט צבוע, 1861)
- ואמא מנידה עלי ראש – מאמינה היא לכל דבריו של אבא ומצטערת מאד. (ש' בן־ציון, נפש רצוצה, 1902)
- [שייקספיר] עשה במזמה ובבלי דעת את שיילוק היהודי לשואף דם ונקם, הרי נשחק וננוד בראשנו ל"ראש־של־גוי" זה, שלא יכול להשיג […] כמה נקיים היהודים מדם (ברנר, הערכת עצמנו בשלושת הכרכים, 1914)
- חוה […] שתקה ורק נדה בראשה בעצב כשסיפרה הננסת שעוד באותו יום הובילו אותם כצאן לטבח לקפריסין. (חיים באר, עת הזמיר, 1987)
קרוב לוודאי שהסופרים העבריים של המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים התכוונו בתיאוריהם לעיל להטיית הראש מצד לצד (המלֻווה לרוב באחיזת הפנים בשתי כפות הידיים) המביעה צער ואכזבה, ובכך הלכו בעקבות המקורות. תנועת הראש המביעה שלילה שונה במקצת: היא נעשית בסיבוב הראש מצד אל צד ואינה מלווה בתנועות ידיים. לשתי התנועות האלה משתמשות כמה מלשונות אירופה באותו הפועל: בגרמנית – schüttlen, באנגלית – to shake ('לנענע') וברוסית качать ('לנדנד'). לא פלא אפוא שהצירופים שנועדו להבעת צער באמצעות הנעת הראש החלו לשמש להבעת שלילה באמצעות הנעת הראש, וכך נפוץ השימוש בימינו.
עם זה כדי לתאר במדויק את תנועת הראש להבעת 'לא' נוהגים לנקוט לשון מפורשת, כגון 'הניד את ראשו לשלילה', 'נדה בראשה לסירוב', 'נענע ראשו מצד לצד בחוסר הסכמה'. לעיתים אין צורך בזה אם אפשר ללמוד מן ההקשר לאיזו תנועה הכוונה.
עוד נציין שאותם הביטויים עצמם משמשים גם להבעות אחרות שנעשות בהנעת הראש, כגון 'הניד בראשו לשלום', 'הנידה ראשה בתמיהה', 'בירכה אותו במנוד ראש'.
The post הניד ראש, נד בראשו, הנהן appeared first on האקדמיה ללשון העברית.