אוֹר יְקָרוֹת – 'אור בהיר', 'אור נעים'
למשל: נרות החנוכה זהרו באור יקרות.
נבואותיו האחרונות של זכריה הן נבואות לאחרית הימים. בסוף הספר הוא מנבא כי כל הגויים ייאספו אל ירושלים ויילחמו עליה, ואולם ה' יילחם בהם ויושיע את העיר. לפי הנבואה הזאת לא יהיה ביום ההוא אור רגיל, ורק לעת ערב יהיה אור: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת יקפאון [קרי: וְקִפָּאוֹן]… וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר" (יד, ו–ז). המילים אוֹר ויקָרוֹת אמנם סמוכות זו לזו, אבל לפי מבנה הפסוק המשתקף בטעמי המקרא המילה יְקָרוֹת קשורה אל המילה שאחריה ולא אל זו שלפניה: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר, יְקָרוֹת יקפאון [קרי: וְקִפָּאוֹן]". לפי קריאה זו לא יהיה אור אלא יקרות וקיפאון (כך לפי גרסת הקרי. לפי גרסת הכתיב היקרות יקפאו). ומה יקרות אלו? לכך הוצעו הסברים שונים, ובהם 'דברים כבדים' ו'דברים נדירים' (כמו "וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין חָזוֹן נִפְרָץ" – שמואל א ג, א), ואף יש שתיקנו את המילה וביקשו לקשור אותה לקור.
כך או כך סמיכות המילים אור ויקרות מזה ומובנה הסתום של המילה יקרות מזה הביאו כבר בזמן קדום לקריאתן יחדיו. כך למשל פירש ר' דוד קמחי (רד"ק): "שלא יהיה אור היום ההוא בהיר והוא אור יקרות, כמו וְיָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ [איוב לא, כו], ולא אור קפּאון והוא קפוא ועבה שהוא כמו חֹשׁך". אור יקרות לפי רד"ק הוא אור בהיר, והוא מנוגד אל אור קיפאון שכמוהו כחושך.
סופרי ההשכלה נטלו את הצירוף אור יקרות והשתמשו בו בחיבוריהם במשמעות זו של 'אור בהיר', וכך הוא משמש בימינו. הנה שתי דוגמאות מתיאוריו של אברהם מאפו ביצירתו "אהבת ציון": "השמש יצקה אור יקרות וחוֹם צח על נאות הרועים"; "נְהרים ויאורים נחים ושקטים […] עליהם יזהיר אור יקרות ירקרק, אדמדם, מירק הרים אשר סביבותיהם ומאֹדם פני קדים".