מתווה הוא תכנית פעולה בקווים כלליים וכן סרטוט בקווים כלליים (סקיצה). המילה גזורה מן השורש תו"י שמקורו במילה תָּו – 'סימן'. שורש זה מוכר מן הפועל המקראי הִתְוָה שמשמעו 'כָּתַב' ובימינו 'רשם או קבע בקווים כלליים'. עוד הוא מוכר מן המילה המחודשת תְּוַאי – סימון כללי של דרך קיימת או מתוכננת.
מקור המילה מִתְוֶה במילה קרובה – מִתְוָה (בנקבה), שחידש חיים נחמן ביאליק. בעבר נחשבה צורת הנקבה למונח התקני, אך בשנת תשנ"ח (1998) החליטה מליאת האקדמיה לאשר את המונח מִתְוֶה כפי שנתקבע בציבור, וכיום זה המונח התקני.
מַטְוֶה – מן הפועל טָוָה ('אָרַג') – הוא מעשה טווייה, חוטים שנטוו מצמר או מחומר אחר: "וַתִּלְבַּשׁ אֶת מַטְוֵה הַפֶּלֶךְ / לְשִׂמְלה לָהּ, וַתִּיף לָעַד…" (נתן אלתרמן, "העלמה"). גם הפועל טָוָה משמש בהשאלה לתכנון של דבר, ולפיכך אפשר להתוות תכנית וגם לטוות תכנית במשמעות קרובה.