בארכיון שלנו נמצא את מכתבו של המתרגם הנודע דב גאפונוב בעת שהיה מסורב עלייה סובייטי. הנמען הוא אליעזר לוברסקי. המכתב נכתב בעברית, בערך בשנת 1970. גם המוען וגם הנמען למדו עברית בכוחות עצמם במחתרת.
אחרי מלחמת ששת הימים ניתקה ברית המועצות את הקשרים עם מדינת ישראל, ולימודי העברית בברית המועצות נאסרו. אבל בשנות השישים של המאה העשרים שלטונות ברית המועצות עדיין הכירו בעברית כשפה ככל שפות העולם. בשנת 1963 שוחרי העברית אף הצליחו להוציא לאור מילון עברי–רוסי.
דב (בוריס) גַאפּוּנוּב חי בגאורגייה ולמד עברית בעצמו בעזרת ספרים ומשידורי הרדיו הישראלי. כך למדו את השפה גם פעילים אחרים של התנועה היהודית והציונית. בזמן הפנוי מעבודתו העיקרית עשה דב גפונוב מעשה פלא, לדעת כולם: הוא תרגם לעברית את הפואמה הענקית והמהוללת של אבי הספרות הגאורגית שוטָה רוּסְטָבֶלִי "עוטה עור הנמר". בסוף שנות השישים, כשכבר היה חולה, הוא התחיל בעבודה גדולה אחרת: תרגום יצירות של מיכאיל לֶרמוֹנטוֹב לעברית. אוסף השירים והרומן "גיבור זמננו" יצאו לאור בישראל אחרי מותו. הוא נפטר בטרם עת ממחלה ממארת.
על עבודתו הספרותית קיבל דב גאפונוב את פרס טשרניחובסקי על תרגומי מופת, ועם עלייתו ארצה – כשנה לפני מותו – נעשה חבר הכבוד של האקדמיה ללשון העברית.
מן המכתב שכתב גאפונוב אל אליעזר (לזר) לוּבָּרסקי, פעיל ציון מסורב עלייה – נקל להתרשם מן הסגנון היפה, וגם מן השימוש במילים מן השפה המדוברת – וכל זאת מאדם שהיה מנותק מן החיים העבריים.
The post מכתבו של סירובניק appeared first on האקדמיה ללשון העברית.