עד לפני כ־140 שנה איש לא ניהל את חייו בעברית. היהודים התפללו בעברית, למדו לימודי קודש בעברית, והיו שכתבו והתכתבו בעברית, אבל במכולת, ברחוב ובבית –לא העלו בדעתם לדבר בעברית.
ואז הגיע אליעזר בן־יהודה.
בשנת 1881 עלה בן־יהודה עם אשתו לארץ ישראל. כשהגיעו לארץ הכריז שבביתו ידברו רק בעברית, כך הפך בנו בן־ציון (איתמר) לילד הראשון ששפתו היחידה הייתה עברית.
בן־יהודה שם לב כמובן לחסרונן של מילים עבריות בכל התחומים, והחל לחדש מילים עבריות למילוי החסר. המילה הראשונה שחידש הייתה "מילון" – במקום הצירוף "ספר מילים" ששימש באותה התקופה. מילה זו הייתה חשובה מאוד בחייו, שכן הוא הקדיש אותם לאיסוף ולרישום של מילים מן הספרות העברית של כל התקופות וכתב את מילון בן־יהודה – מילון הלשון העברית הישנה והחדשה.
במילון כלולים כל החידושים של בן־יהודה, בהם: בובה, גְּלִידָה, חֲבִיתָה, חיידק, מַעֲטָפָה, מִשְׁטָרָה, פְּצָצָה.
בזכות עשייתו הרבה למען השפה זכה אליעזר בן־יהודה לתואר "מחיה השפה העברית".
פתקה מהכרטסת של המילון בכתב היד של אליעזר בן־יהודה: שלג, מושלג –
לא יסור מלקחת המים הקרים המושלגים בפיו עת אחר עת.
The post אליעזר בן־יהודה מחיה השפה העברית appeared first on האקדמיה ללשון העברית.